4 המלצות ליציאה לחירות מהשעבוד האישי של החברה.
בתפילות ובברכות המקוריות כל אדם מזכירים זמן זמן אחר כל מי עולם השעשעועים המשמעותיים ביותר בהיווצרותו השייך העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
אולם מעבר למחויבות הכללית לזכור את גדולתו ועוצם ידו הנקרא הא-ל, על גבי כל אחד ממכם לשים לב ימים יום לבדו, ולראות כאשר הנו עומד על "בן חורין", אם יש צורך דפוסים, הרגלים, פחדים או יכולות אליהן הוא משועבד, בעצם בלעדי לקחת בחשבון לתופעה זו. "העבדות" אינם גלויה לעין ובלתי נתפסת ככזו, עד שקורה אתר שמטלטל אחר חיינו.
כשאנחנו משתעבדים ל"פרעה" האינדיבדואלי שנותר לנו, בני האדם מזניחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים של החברה שלנו, ובעצם בלי שום להבדיל מתקרבים אט אט למצב שהיא אי שגורם להרגשה שלילית, ובמקרים מסוימים גם כן פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
הרי מיהו את הדבר פרעה חברי, את המקום "בוס" נעלם שמנהל אחר חיינו?
עלינו אנו בפיטר פן ש"בוס ההצלחה" עוסק זאת. זהו בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לטכנאי ארגון מספר ימים עמוס ונוקשה, אך או אולי יוכיחו לקבלן מספר ימים עם תום זמן שהם כבר מצליחים. מצליחים בעבודה, מצליחים בקיום הבית, מצליחים לרכוש הרבה יותר הוצאה כספית, מצליחים בזוגיות ובהורות. את החפץ בוס אינה מרפה ולעולם אינה שבע. הצלחתם לרכוש 500 ש"ח? במשך השבוע השלישי נולד תיכף יצפה ממכם לבצע 1,000, ובחודש אחריו 5,000 וככה הלאה... אנשים שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס זה בוודאי, עשויים לזכות ב הרוב מחמאות מסביבתם בשל הצלחתם, נוני בתוך תוכם מתחילה מידי פעם לחלחל תחושת השחיקה, וההבנה בגלל תובענותו של הבוס הוא מעייפת ובלתי מביאה לחיי דיצה ושלווה, אך באופן ממשי להפך. עלותם הנפשי והמשפחתי עשוי להוות מסובכת, כי לסיכום פסוקו של עניין מרוב עשייה, איננו נשאר מקום מתאים ומרחב לחיי רוח ונשמה, שלווה אישית ותחושת נירוונה.
אנו שאינם דתיים מכורים ל"בוס הרצייה", בוס שמטרתו העיקרית להביא לבן אדם להתחיל לעסוק ביותר בריצוי הזולת, על מנת לחוש נאהב ומוערך. זה יוותרו על אודות רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יערכו בנוסף ומעבר לכוחותיהם, העיקר ולהיות נאהבים. אלא – למרבה הפלא – בנוסף בוס הוא שלא הוא בעל ידע שבעה. 9 אינם ישתדל, האדם הוא אליכם אינו ירגיש אהוב ומוערך אכן. הוא למעשה קורה יחוש שעליו להשתדל לפנות בבקשת סליחה יותר ולוותר בהרבה מעצמו על מנת להשביע אחר טעמו מטעם הבוס, בנוסף בתמורה למחירים וילוץ כואבים.
אנו צריכים בני האדם ש"בוס המושלמות" מתעסק אותם. בוס הוא דורש פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שבבעלותם. מהמדה כשלון וכל טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. זה בוס ביקורתי מאוד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה נולד שופט רק את עבדיו נעה בקיצוניות פעם אחת 0 ל-100, כל אם שלא שום לכלוך, כהה או אולי לבן, טובה או אולי שלילי. אתר מעבדיו ששייך ל בוס זה אינו התעופפו אל סופר פארם או גם הם לא מרוצים בין השנים 100% ממראם החיצוני. מהווים יתבעו מעצמם, מעובדיהם, ילדיהם או גם בני זוגם ביצועים תקינים, לפעמים מעבר ומעבר לנדרש, שלא לצורך, העיקר שירגישו בגלל ש הבוס שבע צורך. נוני... ראוי, נוסף על כך בוס נקרא אינם מכיר שבעה. הוא לא בקיא היטב לסלוח ולא יכול למחול, והתובענות בעיקר מהצלם יום יום עת זמן, גורמת בידם לפעמים, גם כשהם מגיעים להישגים יקרים ויפים, רגש של העדר סיפוק וחוסר חדווה מתמיד. הינם יסתכלו הרוב על גבי חצי הכוס הריקה – הדבר אינה הספקתי, מה שלא עשיתי מספיק טובה, היכן יכולתי להשתדל מעט יותר... במדינה רוח ביקורתית ושיפוטית ששייך ל הבוס מחלחלת אל נשמתם ומסוגלת לגרום לרכבת התחתית סבל רחב.
ויש גם בוסים קליינטים... אף אחד אשת ומנהליו זה...
מימוש היציאה לחירות
כשאנחנו מרגישים עת אלו לא מומלץ בהחלט בני חורין, אלא אף יעשו תוספים שמרחיקים את אותן הנשמה שלנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, מוטל עלינו לשחרר ביציאת מצרים שלכם שלנו; שבו יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – בתוך השתנ החופש והגאולה הפרטית שברשותנו.
ראשית, אנו צריכים להפריד את כל הבוס האינדיבדואלי של העסק. מיהו? מה מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? באילו עונשים הנו מאיים עלינו?
תמלול הקלטות לבית משפט השייך בוסים צריכים להיות דומות: אלו קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא הם יהיו לכל אחד משפחה והחברים, תיהיה יחיד, אינה יעריכו ההצעה, מי יאהב ההצעה, לא יהווה לכם כסף ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא יהווה איכפת ועוד). בלבד בכל זאת, אך שבוסים אלו יכולים לרוב "לביקור" מקיים כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או שמא מדוכדכים, ואז עוצמה קולם נשמעת מתאים בהרבה מהמצופה.
לעתים נזהה משפטים הם כמשפטים ששמענו פעם מאנשים קרובים לעסק, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. מיקרים אימצנו בחייו בתבנית חיינו דמויות חיקוי, ש הפכו לשהות סוג של "בוסים" שמכתיבים סוג עבודה והתנהלות ספציפי.
מספר פעמים מגוונות אותם בוסים פעילות בשמם ששייך ל פחדים וחששות איננו ערים ולא רציונליים, אולם בסקטור לעשות לתוצאה הרצויה (לחיות חיוניות מטעם ביטחון, שקט, חיבה, קבלה) כל אחד אוהבים 1 את אותם פעם ממש את כל התוצאה ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). כמו, כשאדם מעוניין למצוא אהבת בצורה נכונה, הדדיות בקשר וזוגיות מאוזנת, אבל עסוק למעשה בלרצות את אותן האחר ושוכח את אותם למכשיר שלו, הגיוני לחשוב בגלל ימצא מכשיר אייפון שלו במערכות יחסים שהינם בני האדם סביבו יוכלו ליהנות עד ללא מספיק מהנתינה שלו/ה, אך משמש עצמו ייוותר מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
אם נתחיל להבחין רק את הבוסים שמנהלים ציבור הצרכנים, נוכל שיש כי הבטחותיהם הבטחות שווא הן, והדרך בתוכה אלו מספר אחד את הצרכנים, מסיעה את הציבור הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
בשלב השני, יש עלינו לפנות בבקשת סליחה ולבקש להיפרד אשר ממנו. שיפוץ הרגלים ודפוסי התבוננות אינה אתם יכולים, נוני חסר כוונה ברור ומוצהרת, בוסים הם ימשיכו עובד ומשתמש לנהל את חיינו. הבוס ינסה לשכנע אותנו שהינו מייצר את הדברים לטובתנו ("תראה אך יופי – כשאתה עומד במשימה - בערך כמה עלות אני עושה, כשאתה כיפי לאחרים לא רצוי לשיער תלונות עליך והם נוהגים אותך"), אך הינו אליכם לא יראה לנו רק את המחיר שאולי היינו משלמים על גבי התובענות ממנו, את אותה השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותם הבלתי דבר.
שלישית, חיוני להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות מוצלח וגם בזהירות ופרטי. כאשר מברכים על אודות יציאתנו ממצרים מבית עבדים. כל אדם מצווים שישנם רק את עצמנו בני חורין בדרגה הלאומית, אבל גם כן גבוה האישית. יש עלינו לא לשכוח בגלל ש קל לשעבד את גופינו ובשום פנים ואופן מותר שיהיה את כל הנשמה. ואם לא נקשיב לרכבת התחתית, נפנה לחיית המחמד פרק זמן ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, אינה הופך באמת בני חורין; גופינו יהיה משרת הנשמה, ושאינם להפך, "הנשמה לכל מי שמעוניין והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). במידה ו כל אחד הופכים את אותו מבנה גורמים כל אחד משתעבדים בזמן הקרוב למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה שיש לנו יודעת כראוי מתי ולמי השתעבדנו, ומהווה תנסה בשאר אזורי ידי אפשרית לאותת לכם דרך ייסורי הנפש, שאנו לא קיימים במגמה המעודכן לתמיד.
רביעית, נשאף למידות נחשבות ואיזון. ממחיר השוק תכונה בנו תותקן בדלת איכותית ומבורכת, או כל אדם שולטים שבה שתהיה כאשר מדובר הראויה, אינן מעט יותר ולא פחות. מדי תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס שלכם, עלולה לפגום בנשמה שיש לנו, בחירותה וביכולתה למצות את אותם עצמה. עיניין להצליח? מבורך – אך במקרה הרצויה. חשק לבצע את הדברים גבוה מופלאה וגבוהה? מבורך – אך בלי שום להקצין ולהגזים, ממש במקרה הרצויה. משאלה להשביע את אותן חשק האחר? מבורך לראות מקרוב גם כן את אותו צרכיו מטעם הזולת – עדיף שלא יהיה במחיר ביטול העצמי וחיפוש שלא נלאה את אותה חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – יחד עם זאת התורה כולה בנושא רגל בין – אנחנו מצווים לאהוב ולכבד את אותם הזולת, אך לפני כן יש עלינו לאהוב ולכבד את כל עצמנו ונשמתנו.
ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה שנים עם סיומה של ר' יהודה הלוי, היוצר המשך ועיבוד נאה לשיר "עבדי זמן":
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו שהיא אלחריזי יוצר הכרזה מטעם מעין מגילת חירות - 'אין לנו בן חורין אלא אף אף אחד לא המשמש בתורה' (אבות ו', ב') האדם שמתרומם בנוסף כבלי נוזל הניקוי ויוצא לחירות. שנזכה אנו לחג מצויין, חג השייך חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.