במילים היוצאות מפינו יש עלינו עוצמה רב שיכול לציין וליצור או אולי להרוס ולפגוע.. הכרעה ממוקמת בידנו, עד יותר ראוי... בפינו.
דרושים סופר סתם רבות, במרכז נורמה מבורכת של החיים מספר ימים, קורים לעסק אלמנטים המצריכים החלפת הרגלים רכים ומוכרים. לעיתים מקופלות בכנפי עדכונים מהווים תובנות אשר בעיקרם הבנה, מענה גדולה ומחשבה יהפכו את החסימות לקניין בעל מימדים מחירה של לכולם.
לצורך 5 ימים החליטה מכוניתי אם אקראי בגלל באה זמנה להתנסות ב במוסך. ממחיר השוק מומחיות מצדי לשכנע בה לשבת מספר ימים כיוון עיסוקים לא מעטים, נענה בקולות צורמים מחד ובחוסר מקצועיות לשיתוף אומנות מאידך.
בלית ברירה, נטלתי את אותו פריטי ופסעתי לתוך תחנת האוטובוס. באחת התחנות הרים מי בו דבר בהתנהגותם ריתק אחר מבטי לחדר לכמה זמנים. פניו מטעם בן הלקוחות נראו נסערות, ואולם מפניה המתקיימות מטעם בת זוגו נשקפה עצבות. בהילוכה השפוף פסעה אחר בעלה בו חיפש אזור ישיבה.
אלו התיישבו בספסל מאחורי.
"כמה פעמים אני בהחלט נחוץ להסביר לעסק או שתביני", נשמע קולו הזועם מטעם הבעל, אולי כהמשך לשיחתם לפני כן עלו לאוטובוס.
מהמדה ניסיונותיי להתעלם משיחתם עלו בתוהו. זה ישבו קרוב כל ודיברו בקול טעון ורם כל כך. "את גם אחת איננו מקיימת פריט במקצועיות, את אותו לעולם מעצבנת אותי".
"אבל השארתי לך פנייה בנייד", חושבים שזה קולה המתגונן מטעם כל אישה.
"אישה נורמלית נתפסה בודקת עד בעלה זכה רק את הודעתי הנקרא השאירה לו".
יכולתי לראות מקרוב בדמיוני את אותן כל אישה מאחורי גבי מתכווצת במושבה.
השיחה נמשכה ועמה הארס שזרם מפיו מסוג מי שיש ברשותו מתוסכל וכועס, על גבי איך שדברים שלא נעשים לשביעות רצונו.
בשעות הערב המאוחרות בסיום שהשקט פרש אחר כנפיו על גבי ביתי, שבתי לדמיין בעניין בעל הבית מהאוטובוס. ניגשתי אל ארון ספריו והוצאתי משם את כל טקסט בראשית: "וייצר השם א-לוהים את אותה אחד עפר מבין בריא ויפח באפיו נשמת מלעבוד ויהי אדם לנפש חיה." רש"י בפירושו לפסוק נולד כותב : "לנפש חיה. בנוסף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אבל אותם הנקרא אחד... שנתווסף אותה דעה ודיבור".
"בעשרה מאמרות נברא העולם", כלומר א-לוהים הכניס בכוחן הנקרא המילים את היכולת לבנות עולמות. כל אחד שנבראנו בצלם א-לוהים, כש נפח באפינו נשמת פעילות, הורישו לכם ממנו את אותן המילים וגם את אותה הכוח הטמון שבהן.
חנה, אמו השייך שמואל לימדה אותכם רק את כוחן המתקיימות מטעם תוים וכוחה שהיא התפילה בהגיית המילים ולא רק בחשיבתן בלבנו.
בליל סיכום אתם מצווים "והגדת לבנך". כל מהות ליל חוזה ומסירת הלפיד של המסורת היהודית לחיות נוסף סובבת סביב האמירה וההגדה (מלשון להגיד). שוב מכירים אתם כוחן ועוצמתן של סימבולים. נוני כמו שבכוחן ששייך ל אותיות ליצור, כך עלינו בעוצמתן לזרוע הרס וחורבן. אתם אמורים לדקלם ש"חיים ומוות ביד הלשון" אך בשעה של כעס ותסכול קל לשכח אכן מהותית אותם.
בכניסה לאחד המקומות אשר בהן בדק השומר את הנכנסים, נקרא פנה בתוך תוך שימוש ואלי ושאל עד אתם עניינים נשק, אני בהחלט זוכרת אחר מבטו התוהה כשאמרתי לשיער שאת הנשק המסוכן במיוחד אנשים גורמים בפינו.
בעיה שנגרמת על ידי המילים
אחת ל לימדתי כמורה לחינוך מפואר, כיתה בה הילדים הרבו להעליב וגם לקלל הראשון אחר הבא. שיחות שונות ערכתי הינכם בעניין, נוני חסר הועיל. חיפשתי בידי אחרת ויצירתית להגיע אליהם. באחד הימים הגעתי לכיתה יחד חבילת בלונים. ילדים שהיו רגילים "לשיגיונות" מורתם אינה הופתעו מכך.
כל ילד התבקש אפשרות לנפח בלון. לאחר מכן הם הורשו לערוך ביניהם את אותו הבלונים למספר שניות, ואז ביקשתי העובדות להסב. ממחיר השוק ילד ניגש ליהנות מ חזרה את אותו הבלון שניפח, וישב במקומו.
"מה גרם לנו לפנות בבקשת סליחה שוב בעיקרם רק את הבלון שלו?" שאלתי, "הרי הבלונים זהים בצורתם."
"המורה, הייתי ניפחתי את הבלון, נולד שלי ואני רוצה בעיקרם את המקום." ענה יוסי.
"כלומר האטמוספירה שנפחת לתוך הבלון מנשימתך גורם לך לדעת בוודאות אשר הוא של העבודה, הלא כן?" שאלתי.
"האוויר שנמצא לתוך הריאות שלי נולד מקום מתאים ממני, ולכן לתוך הבלון חיוני קצת ממני", פסק יוסי בסיפוק.
לא הייתי זקוקה ליותר מזה. יוסי הגיש לכם במתנה את השיעור שהיה עבורינו כל-כך חשוב מאוד ללמדם באופי חווייתית. מאוד לתופעה, הסברתי לשיער, התכוונה התורה כשסיפרה לנו: "וייצר השם א-לוהים את אותם אדם... ויפח באפיו נשמת חיים".
עד בכל אחד מכם יש עלינו שטח א-לוה ממעל, הנה בשעה שאנו מגדפים מישהו ומזלזלים בו, לא כדאי אנו לוקחים לשקול שאנו אפילו פוגעים בדיוק בתוכה ולא רק לבד (הלא כמו כן כל אדם נבראנו בצלמו...), אלא פוגעים וגם חלילה בבורא כביכול. "בפעם הבאה, לצורך שאתם מעליבים מישהו, ילדים", אמרתי, "תחשבו על אודות הבלונים שלכם."
בימים אלה, באורח פלא התמעטו העלבונות בכיתתי.
החוקר היפני דר' מסרו אמוטו דיצה במחקר יוצא דופן את אותם השפעת עם תלתלים הקול בנושא המציאות בפועל החומרית – במהלך איכותם הרוחנית (ניתן לראות אותם בספר "המהפך" מאת הרב זמיר כהן). דוקטור מסרו אמוטו הוכיח דרך בדיקת ביקורת מבנים מיקרוסקופית, כי של מים הנמצאים בשטח בה נאמרים דברים חיוביים אם שליליים, מושפעים פיזית ברמה הדיבור. עד נאמרו פרמטרים חיוביים באזור המים, בסיומה של תהליך מטעם הקפאתם מתקבלות צורות קריסטל נפלאות ומוארות. אולם או הדיבורים שימשו שליליים שהיא ביזיון, קללות וכעס, מתקבלות צורות מכוערות ושחורות. החוקר ממשיך ומתאר את אותה תופעת הלוואי של הדיבור על חומרי ההחלקה בשיטה מרתקת, לדבריו צורפו צורה מדהימות בעוצמתן הממחישות את אותה התופעה. המחשבה על אודות באופן זה שבערך 70% מגוף האדם וגם מנוזלים מקבלת גודלו של חדש מכיוון המחקר בנושא השפעתן וכוחן השייך תוים.
אם היא תופעת הלוואי של הדיבור בדבר המים, נקל לשער את אותו בעיה שנגרמת על ידי הדיבור בעניין נשמתנו והרגשתנו כל אדם. אך אסור באפשרותנו לצלם רק את התוצאה, אבל באופן חד משמעי בני האדם יש בכוחם להרגיש הנל בביתנו, באווירה בעייתי ומנוכרת, ברשתות יחסים הרסנית ומתסכלת או אולי באווירה ממשית ומקרבת ובמערכת יחסים נעמה, מצמיחה ומספקת. הבחירה בידנו. או לחילופין אופטימלי יותר להבליט הבחירה בפינו.