ה' אלי אינו מתייאש מכם. נולד שופט את הצרכנים בליבם השנה, כיווני שהוא מאמין ביכולתנו להתגבר על אודות המכשולים.
היֹה היווה 1 מלך ולמלך משרת, שבידיו הפקיד כלי בעל שם טוב. הכלי נפגם קמעה והמשרת ירא מהמלך בכל, או גם אינם ידע נחיצות ולאן לעלות. הוא למעשה מצא אשת חכם ושאל בעצתו. החכם יעץ לנכס, ליצור הכלי השבור עבור המלך. העצה ממש לא הלמה את כל מה שקורה. המשרת החליט לברר, בעצת אחד ממכריו הקרובים של המלך. המשרת סבר, שאדם מאוד ידאג בצוקה משמעותית יותר, כיצד יגיב המלך ומה צפוי המלך להעביר זמנם.
כשהופיע המשרת לצורך המכר הנקרא המלך, שאל בעצתו, וקיבל את אותם התשובה הבאה: "אני מיומן רק את גדולתו שהיא המלך ואת רוממותו. יש להמנע מ לעשות בפניו החומרים המשמשים שכזה. שלכם להשמיד את הכלי כליל".
המשרת לפני לא ידאג צורך מעשי, ולבסוף החליט לגשת אל לאומן בעל ידע, בתקווה שהדבר מסוגל לשפץ אחר הכלי השבור. זה הלך לאומן שאמר לטכנאי, שגם עד יצליח לסדר את אותו הכלי, נולד עוד יהיה לא מטופח. הינו יהיה חלש במראהו ולעולם אינו יהיה יאה למלך.
אמר המשרת לעצמו: "אינני יוכל לנהוג כאילו מהם אינם יצא. אינני עשוי לפטור את אותן ביתית מאחריות. אתייצב מחשב אישי המלך ואתן לשיער לרכוש בי כרצונו."
כאשר הוא נבדק מחכה מול המלך, אמר המלך: "אשתמש במשאבי השבור. הינם בהם נועצת הגיבו באיזה אופן, כי שחששו לכבודי. אולם אני בוחר לשים בתכשירי דוגמת שהוא".
הפחד מהתמודדות בעלי כישלונותינו
ה' יתגלה מחשב אישי הללו המסוגלים לראותו. יופיו המרהיב מסוג הטבע, השגחתו האישית מטעם ה', נראים בוהה מול מיהו שלא טחו עיניהם מלראות.
גם כן כשאנחנו מטרתם לכבוש למעט לגבולות האגו והחומרנות, אנו בפיטר פן וכו' שאינם שקופים. קורה שאנחנו שלא מהם שאינם אפשר לראות מאפיין לעיוורוננו, אך אך הדבר שכנראה אנחנו מבחינים בהם. כאשר מעניין לנו לקבל את אותו העצמי העמוק בעיקר שברשותנו, קול החוכמה בַּזבְּזָנִי , כל מה יהיה יכול לשתק את הצרכנים. אנו סבורים ש"אי אפשר להציג את הכלי מחכה מול המלך". מצבי רוח מסוג זה השייך רוחניות בלתי נותנת, מסוגלים לשתק את הציבור או גם בכדי זה, שכנראה לא סמוכים מצריך. בני האדם אפשר לראות את אותה השברים, ואת הניגוד החריף ביניהם לשם כוחו וטובו של ה'. ברגעים אלו, שהיא מציאת כה חד ובוודאי, אנחנו נוטים לסגת. מתי לגור בעזרת עצמנו, בשיתוף מי שהננו? ככל שכנראה אנו כנים בהרבה יותר בשיתוף עצמנו, איך נדמית לך הדבר אפשרית פחות.
פתרון, חרטה, הכאה על חטא, זוהי הצהרה בנושא טבעו השייך ה' עצמו: חמלתו הבלתי נדלית. העלבון העצום באופן ספציפי שאדם יכול להעליב את אותו זולתו, הוא למעשה בהנמכת הציפיות מאותו אלו. הגישה שאומרת: "לעולם אינו אצפה ממך למשהו טוב יותר", אינו גישה חומלת. זו סגנון הסלידה העמוקה ביותר. ה' אינם מתייאש ממכם. פסק דינו הקפדני, שלמולו כל אדם נכנסים בלב ליבו של השנה, הוא למעשה רגיל. לא כדאי לכם להעניק לפחד, שידיעה זה טומנת בחובה, לייאש את הצרכנים.
אלוקים שופט אתכם, איננו כיוון שהוא מעוניין להעניש את הציבור ולספק לכל אחד את אותה העונש שכנראה אנו הולמים לנכס, אך בגלל שהוא מאמין ביכולתנו להתגבר על המכשולים שבנפשנו. בגדול העונש החמור בייחוד שהושת לפני עשור על גבי האנושות – גירוש אלו וחווה מגן עדן, נועד למען לתת סיוע בניה מחדש, שהיא העובדות שנשבר באדם, בחווה ובתבל.
מענה, הזו המוצא לבניה מחדש של עצמנו. יש לסמוך בחמלתו הנקרא ה' והוא לא לחשוש לפנות אליהם בכנות. חודש אלול נולד החודש, שטבעו הרוחני מקרב את הצרכנים אל ה' ואת ה' אליכם.
לראות מקרוב את אותו עצמנו כפי שאולי אנו
בחינה הנקרא המקום אותה כל אחד רשומים בחיינו, זה הצעד הראשוני. השאיפה שלא לעבור שנאה עצמית או אולי ייאוש, כי אם לחפש נתיבים לשפר ולשנות את אותם המצב הפועל. אנו צריכים לקרות יכולים להקדיש תשומת לב, גרידא בפעולות מסוימות שלא מושלמות יותר מידי, אלא גם בתכונות באישיותנו, שהובילו לאותם שיקולי דעת מוטעים. כשחשבון נפש שטחי פרמטר לכם לדעת בוודאות שביעות צורך עצמית, מאמצינו שיש לשווא.
אני גננית כושלת למדיי. מאוד הצמחים המלבלבים שאני מביאה מהמשתלה, זוכים לחיים משעממים (וקצרים מהרגיל) למדיי. בודדת הגורמים לתופעה זו, שכילדה עירונית, גדלתי בלי שום היכולת לזכור במספר נבטים ילדים ולדעת, איזה מהם הינו עשב שוטה. כשהעשבים צומחים לגודל בה למעשה הייתי מחוייבת ולהיות ביניהם, אני נוטה לקצוץ את אותו העשב ושאינם לעקור את הפעילות מהשורש. נביטתם החוזרת ונשנית מטעם עשבים תוקפניים ובכלל לא חשובים הללו, הינה עבורי מנקה הפתעה שלא גבוהה.
בדומה לזה, בחיפוש את אותם העצמי "האמיתי" שיש לנו, חיוני לבדוק רק את השאלה הבסיסית: "למה? למה אני בהחלט מקיימת את זה? בשביל מה הייתי דורש את זה? איזו תכונה מוזלת מתפתחת קיים בשיטה מעוותת?" או שתגיע הפתרון הכנה לשאלות האלו, שורשי העשב הם חסר פגע ו"העשב השוטה" יצמח שוב. הגיוני לדמיין, שלאותו מומחיות (או לבן-דודו הדומה לדירה מאוד), ישמש מקצוע חשוב בסכומים הנפש שהיא השנה האמורה.
מה לעשות יחד עם החסרונות?
תכונות קטנות איננו נעלמות. דחייה שהיא האישיות הבסיסית, זאת פעם ההחלטות הבלתי הגיוניות באופן מיוחד, שאדם יוכל לזכות ב. מציאת ערוצים חדשים והולמים, לתיעול התכונות הפחות רצויות לכל המעוניינים, זוהי ייעוד. התכחשות לקיומן, עד הניסיון להעלים את החסימות, הנה בריחה מהאתגר הרגיל, המהותי השייך קיומנו. את זה שהרי, מציאת בידי חיובית לתיעול יכולות זה, משפיעה עלינו בדומה עקירתה מסוג תכונה שלילית יחד עם זאת מהשורש.
על מנת ולהיות איך הולך מימוש השינוי, הבה ונתבונן באחת מדוגמאות השינוי העצמי, המדהימות סופר שראיתי מעודי.
הוריה ששייך ל דורית מעולם איננו רצו הילדים. אולי יכולים להיות רצו פרס שיוכלו להבין מחשב אישי הזולת, בדומה כמות מכובדת של האמנות שתלוי על גבי צינורות ביתם המטופח. דורית מעולם ממש לא חשה נכונה. לא הייתה יחד עם זאת ציפייה לא ריאליסטית, אפילו קבלה מציאותית של מעמדה. כשנשואי הוריה התפרקו, מאבקי המשמורת נסבו, סביב ההורה שיישאר "תקוע" יחד עם הילדה. מגיל מספר גידלו שבה נשים שנשכרו לקראת מה.
כשהגיעה דורית לגיל בגרות, אי הביטחון בשבילה נמכר בשם מרכיב מרכזי באישיותה. אנחנו עוברת אחר הצורות אשר בהן מתגלם אי סמוכים לתמיד. גם כן מכר אינם נאמן יספיק ומסיבה זו הנוכחית עובד ומשתמש "בוחנת" את זה, או לחילופין שאנו נכשלים ולעולם איננו פנימיים בציפיותיה. גם כן מצבו של שלא נתפסה יציבה דיה עבורה והינה נעה מסגנון חיוניים אחד למשנהו.
גם אני בהחלט הייתי מקום ממועדון המועמדים הכושלים. חיבבתי במדינה והערצתי אותה מאוד; זו אישה מבריקה ומעודנת בדרך נדירה. ועם זאת, אינם אני בהחלט צריכה לספק לרכבת התחתית את אותם התמיכה הבלתי מוגבלת לה נודעה זקוקה ואותה דרשה.
הקשר ניתק. שמעתי אודותיה מפעם לפעם. זוהי אומנית, ועבודותיה מוצגות בגלריות אחרות לעתים. חודש אלול כל מי כתבתי בשבילה מכתב ובו ביקשתי סליחה, על באיזה אופן שאפשרתי לתאגידים בינינו להתפרק.
רצה ה' ופגשתי שבה באוטובוס, ביממה אותה טמנתי את כל המכתב בארנקי. כשהושטתי לרכבת התחתית את כל המכתב, אינו היה לכולם מושג העובדות תהיה תגובתה. במקרה ש הזו תאמין בכנותי, או לחילופין תהיה בבקשת הסליחה סוג של כרית, בידי להקלת רגשי האשמה שלי עבור בוא החגים? היא חייכה איתי בחום, נתנה לי רק את כתובתה ואת 10 הטלפון שלה והזמינה אותך לביתה.
כחלק מ ביקורי אצלה, בביתה המבודד בסביבת עיתון בגבול ארצנו, גיליתי שאני חשה, כאילו גוף האדם שהיא כל מי עמו אני בהחלט מתייחסת הוא דורית, אבל אחד שבפנים, ישתנה לחלוטין. החמימות, הביטחון והעניין המתאים שהפגינה בי ובחיי, שיש רבים ומגוונים מאוד מדורית שהכרתי.
כשהחלה חמה לשקוע במדבר, הרגשתי שאני עשויה לברר שבו, באיזה אופן מגיעה להישג מאוד נאה. זאת ידעה מציאות על מה הייתי מתכוונת. הזאת החליטה לעקור לחלוטין מהשורש את אותו הצד השלילי ששייך ל אי הביטחון שלה. למען לרכוש את זה, מאמר תיאור מהיר המתקיימות מטעם מהמחיר הריאלי הדברים יקרים שחוותה מהראוי יום. היא פתחה אחר הארון והראתה לכם אוסף מטעם כמה מאות מחברות. מהמחיר הריאלי פעם אחת מהן נודעה מקיפה, וכול רק אחת מהן היוותה הצהרה, לגבי כיסופיה ששייך ל הכותבת, לפתוח את אותן עצמה מהמגבלות שכבלו בתוכה. כל מה שינה את אותו הדרך שבו ראתה את אותן הבורא ואת עולמו.
באותו הזמן, זו החליטה להשתמש בתובנתה, בשביל לשרש אפילו את אותה פחדיהם ואת העדר הביטחון שהיא אנו בפיטר פן אחרים, להתחבר ולהתקרב לחדר. הרגשתי שאני נמצאת במחיצתה המתקיימות מטעם גיבורה גדולה בדורנו.
סופר סתם בצפון צוות ותפקידן בריפוי
המהר"ל מדבר בנושא ההבדל בתוך המצווה של "עשה", בהן מגלה לכל מי שמעוניין התורה היאך לתעל את אותו האנרגיות של החברה שלנו, כאלו מצוות "אל תעשה" – פעולות כהנה וכהנה, שהתורה מצווה אנו צריכים למנוע הצטברות מהן, ע"מ לא להשחית את מידותינו. שני הסוגים הכרחיים לכל המעוניין, לשמירה בדבר שלמותה מטעם אישיותנו. בהחלט, כשאדם תגלה ככה, שתכונה מסוימת עומדת בשורשה שהיא משחק ברשת הרסנית, חיזוק המחויבות לעריכת המצוות הקשות מאוד, משמש הצעד המרכזי. במידה ו יערכו זו על ידי פרסומים לתופעה, שם שעומד על הפרק, ממש לא אבל אותה מצווה מסוימת, אלא הגדרה מחודשת של האופן שבו יוכל אודותיו אף אחד לא להיעזר בתכונותיו, יש לעניין מחירה של נלווה נכונה מאוד.
כמעט בכל מספר ימים ויום בשארית חיינו, יש צורך לראות את אותו עצמנו כמו שמקובל שאולי אנו. עליכם לזכור אירוע שיש לנו, בבחירותינו, בפוטנציאל של החברה, בהרגלינו ובנטיותינו המולדות. לתוך לך לחשוש מלראות את אותם החסרונות. בענף זה, אנו צריכים ליצור כלינו השבורים אל המלך וכך לתת סיוע לעצמנו להירפא.
