יג' בחשוון מסמל את אותה זמן השנה הטרגי לסוף עידן הזהב מטעם ספרים יהודיים בוונציה.
בי"ג בחשוון, חל יום שלם השנה לאחד הבידור המחרידים בהיסטוריה היהודית – שריפת התלמוד וספרים יהודיים נוספים באמצע ונציה בין השנים 1553.
אי אלו קיימת עבור שריפה מאסיבית את זה ששייך ל ספרים יהודיים, ההכרעה על גבי ככה שספרים יהודיים יירדפו וייהרסו בוונציה מחוייבת נתפסה להיתפס כבלתי אפשרית. באותה פרק זמן, הינה ונציה מרכז תעשיית המו"לות היהודית.
כעבור המצאת הדפוס הדיגיטאלי בראש המאה ה- 15 על-ידי יוהאן גוטנברג, יש בתי דפוס במדינות שונות בעולם כפטריות כעבור הגשם. פיתוח מאתגרת הנל גרמה למהפכה אדירה: לראשונה, ניתן נעשה ליצור כמויות גבוהות ששייך ל ספרי קריאה ופריטים מודפסים שונים. משפחות שקודם לכן שימש בבעלותן עיתון אחד רק – אולי כן ואולי לא תנ"ך שנכתב ביד בעמל גדול – יכלו לפתע לרכוש לעצמן ספריה לא גדולה משלהן. הלמידה והחינוך השתנו ממש.
בוונציה הינה אפליה קיצונית כלפי היהודים.
באיטליה, הרגשה חדשנית בכל זאת ששייך ל לעליה הדרמטית אינטלקטואלית רק הובלות הרבה מאוד על-ידי יהודים. ההיסטוריון סולומון גרץ תיאר את אותה מקצוע הפתרון ששיחקו יהודים איטלקים בהתפתחות הרנסנס שם: "צעירים יהודיים הלכו לאוניברסיטאות איטלקיות ורכשו ידיעה ליברלית בהרבה יותר. היהודים האיטלקים היו המקוריים להכיר לכולם את אותם האמנות החדשה המתקיימות מטעם גוטנברג ובתי דפוס צצו בחלקים מגוונים מטעם איטליה – ברג'יו, פרארה, פייבה יספיק סאקו, בולוניה, סונצ'ינו, איקסיון ונאפולי". (ציטוט מתוך הספר History of the Jews: From the Earliest Times to the Present Day כרך IV, מאת סולומון גרץ, 1904).
ונציה, יחד עם זה, סירבה להתיר ליהודים לפתח בתי דפוס. החרטום היותה חדר משגשג לקהילה יהודית גדולה, נודעה בוונציה אפליה קיצונית כלפי בני העם היהודי. נעשה על אודות בני העם היהודי ללבוש גלימות צהובות וכובעים צהובים מגוחכים בכל מקום אחת שהם הופיעו בציבור. ב- 1515 כפתה ונציה מרבית בני העם היהודי לחיות בצפיפות באי עגמומי הקרוי הגטו, בתוכו נעלו יחד עם זאת מאוד לילה. אפילו השכלתם, יהודים ממש לא יכלו לפעול כמעט בכל המקצועות ונאסר עליהם להשתתף במועצת ההנהגה הסודית ורבת-העוצמה הראשית.
דניאל בומברג, אף אחד עסקים שלא יהודי מאנטוורפן, זיהה שיש נושא לספרים יהודיים בסביבה הקרובה ופנה לתוך העסק ברצלונה בבקשה לפתוח אזור דפוס המומחית בספרים יהודיים (היה הוא למעשה לא הגיוני ליהודי לגלוש לבתי עסק בדרך זו). בומברג צלח לוונציה ובילה קיימת בניסיון לשחד פקידים מקומיים למען שירשו לדירה להסביר בית דפוס. לסיכום, ב- ספר תורה מחיר , לא לפני ששילם שוחד בסדר גודל עולמי, משמש זכה אחר הרשות המיוחלת. בומברג תשלום שלשה עוזרים יהודיים מקומיים (כולל אלו שלפחות כלפי חוץ מ אימץ את הנצרות) והחל לייצר טקסטים יהודיים במכונות בתי הדפוס שממנו.
מלאכתו המודפסת הראשונה שהיא בומברג הייתה הטקסט היהודי הקלאסי מקראות גדולות, גרסה השייך התנ"ך המכילה פרשנויות עצמאית המתקיימות מטעם רבנים חשובים מימי הביניים. בהמשך הינו צלח לייצר מהדורות הנקרא התלמוד. הספרים שכתב המודפסים הנקרא בומברג שיש בעלי רמה להפליא: הוא למעשה השתמש בנייר ובדיו הכדאיים באופן מיוחד ובמהרה חל דרישה גדול בין משקי מרחב יהודיים עבור עותקים מטעם הספרים של. האף שהיו בערך כמה בתי דפוס יהודיים שפעלו באיטליה באותה פרק זמן, ונציה הפכה אל עורך הדין נרדף לתעשייה החדשה ששייך ל הדפסת ספרי יהדות והציבה סטנדרט שאותו ניסו בתי דפוס שונים נעבר לכך לחקות.
הפריחה הנקרא החיים היהודיים והלמידה באיטליה התרחשו אפילו שנאה עזה כלפי היהודים שריחפה ללא כל הרף ולפעמים נוסף על כך התלקחה לאלימות. כפי שנהוג שמציין סולומון גרץ: "העמדה הבטוחה והמכובדת בהשוואה מסוג יהודים באיטליה איננו מנעה את אותן התעוררות כעסם מטעם אותם נזירים פנטים שחיפשו להחביא את אותן מנהגיהם הנלוזים עד את אותה מעשיהם הבהמיים תחלופה ל מסווה מטעם להט דתי". מגוון כמרים האשימו את אותה בני העם היהודי ברעות שונות ומשונות: המלעיז המפורסם ביותר באיטליה באותה זמן רב נמכר בשם הכומר הפרנציסקני בן המאה ה- 15, ברנרדינו מפלטרה, שעודד את אותן השנאה והאלימות כלפי יהודים בדור שלפני פריחת הדפוס הדיגיטאלי היהודיים באיטליה.
ברנרדינו גינה את אותן בני העם היהודי בדרשותיו וניסה אם וכאשר גלוי להעיר אלימות. הינו נמכר בשם כה מושלם השמצות שחלק מהנסיכים ובני האצולה מובילי הדירה באיטליה כפו אודותיו לקטוע את כל טיול ההטפה ממנו בערים ועיירות בכל איטליה. הדוכס גליאצו ממילאנו כפה בעניין ברנרדינו לעזוב את כל עירו בשטח לעורר שבו טבח מטעם יהודים. מנהיגים אזרחיים בפירנצה וטוסקנה הגנו בדבר היהודים שלם ואסרו בנושא ברנרדינו להטיף. יחד עם זאת, ברנרדינו כן הצליח להצית אלימות כלפי יהודים בפיזה ובוונציה. לסיכום פסוקו של עניין הינו עזב לצפון איטליה, בתוכו זכה להצלחה המיוחדת שממנו בשכונה טרנט: תינוק נוצרי עכשיו מת וברנרדינו האשים את אותו יהודי העיר, שרבים כל מה הושלכו לכלא ועונו. הכנסייה הקתולית היללה רק את התינוק המת וקראה לדירה סימון מטרנט ויהודים גורשו מהעיר לעד, חסר באמצעות לדור במדינה יותר מזה. לגבי נוף מדהים עגום הנו, שגשגה הלמידה היהודית וספרי יהדות הודפסו באלפיהם ברחבי רחבי איטליה. החרטום שגשוגם היחסי מטעם בני העם היהודי, ענן הסכנה איננו נעלם במיוחד מעולם.
בוונציה, איום האלימות המבעבע מתחת לקראת השטח עמד בקרוב להתפרץ. מטרת ההחלקה הייתה בעלי אגודות ממש לא יהודיים שונים שנכנסו לעסקי הדפוס הדיגיטאלי היהודיים בתקווה לחקות את אותה הצלחת בומברג ולעשות הון בהדפסת ספרים יהודיים בכדי הקהילה היהודית הגדולה ביותר והמשכילה ששייך ל ונציה.
הראשון מביניהם היווה מרקו אנטוניו ג'יוסטיניאני, אציל איטלקי שהקים חדר דפוס יהודי בוונציה בשנת 1545. מהרגע הבכור נעשה ג'יוסטיניאני עוין כלפי דניאל בומברג. ג'יוסטיניאני החלו ב לקנות מהדורות הנקרא זו ספרי עיון שהדפיס בומברג וכך גם ניסה להתגרות בבומברג תוך כדי הלוגו שאימץ לעצמו. הסמל המתקיימות מטעם ג'יוסטיניאני, שהודפס מרבית הספרים שכתב, תיאר תמונה המתקיימות מטעם בית המקדש העתיק בירושלים בעלי אימרה מסוג הנביא היהודי חגי: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן" (חגי ב, ט). השדר מהצלם היה ברור: הפירמה החדש מתוכם ימחץ את אותה בית הדפוס המשתלם ששייך ל בומברג.
במקביל ל עשר שנים, עובדי שירותים אינו יהודיים נלווים פתחו בתי דפוס יהודים חדשניים בוונציה. אנו שירותים מסוג זה היוו וגם חסרי רחמים, ומטרתם הייתה להעיף רק את יריביהם מהשטח. (ואכן, מרחב הדפוס הדיגיטאלי הנקרא בומברג ניצור במהרה). זה התנהגו בחוסר הגינות מפתיע, גובים מחירים נורמלים יותר הרבה יותר משל הביזנס ומדפיסים את אותם עותקים שמתחריהם באופן מיידי הוציאו בגלל. יתרה מזאת, זה העסיקו סגנון מטעם עובדים: גברים שגדלו כיהודים, שידעו עברית ויכלו לארגון גליונות שהיא עיתון בעברית, אך התנצרו, מהו שהפך זה אטקרטיביים יותר מכך כעובדים באווירה האנטישמית השייך יחד עם זאת זמן.
אחד ממצטרפים דנדשים האלו נעשה ונציאני בשם אלוויזה ברגדין, שהקים חלל דפוס פופולרי בייחוד הקרוי סטמפריה ברגדינה, להדפסת ספרים יהודים. אחד מהתוצרים הראשונים שממנו היה מהדורה השייך היצירה היהודית הקלאסית משנה תורה מאת הרב משה בן מימון (1138-1204). אלוויזה ברגדין השתמש אני מנחש במהדורה של בומברג והוסיף נושא אינדיבידואלי אידיאלי.
ברגדין ניגש לרב מאיר קצנלנבוגן, הרב החשוב ששייך ל ישיבה מכובדת במקביל ל פדואה, ואחד הרבנים הגדולים השייך עם הזמן. הרב קצנלנבוגן נתן את אותם הסכמתו לתלות במהדורה הנקרא ברגדין פרשנות מהפכנית שכתב ליצירה ובנוסף גם השקיע חלק מכספו על מנת לממן רק את עבודת השיפוצים. לפני ברגדין, נמכר בשם משמש מהלך גאוני, שביסס את אותה מעמדו שהיא מקום הדפוס סטמפריה ברגדין כאחד מבתי הדפוס היהודיים היוקרתיים מאוד בוונציה. הרב קצנלנבוגן נערץ על-ידי הגולשים היהודיים ששאפו בהמוניהם להשיג את אותן פרשנותו ומהדורת משנה מקצוע מיוחד המתקיימות מטעם ברגדין הפכה להצלחה מסחררת.
ג'יוסטיניאני הכועס החליט להביא לנפילתו המוחלטת שהיא ברגדין. נקרא פצח לעשות את ההדפסה עותקים אוטונומי שהיא משנה מקצוע מיוחד והוסיף אחר הפרשנות פורצת הצורה והפופולרית ששייך ל הרב קצנלנבוגן – שניתנה באופן ספציפי לאלוויזה ברגדין בלבד – נטול לכתוב את שם המחבר. ג'יוסטיניאני תמחר מהדורות אלו שיש להן נמוך מאלה מטעם ברגדין ובאמצעות כך שבר את ענף יריבו. יתרה מזאת, ג'יוסטיניאני החלו ב במסע הכפשה פומבי, בטענה שפרשנותו המתקיימות מטעם הרב קצנלנבוגן לא מתקבלת בברכה ושייכת לאסכולה מפוקפקת.
בעומדו מול קריסה כלכלית בסיום שהשקיע במהדורה מסוג ברגדין, הרב קצנלנבוגן הביא לפרסום לאחד הרבנים הפועלים סופר באותה משך, הרב חיים איסרליש, הנפוץ בשם הרמ"א, שהיה בן-דוד שלו. הרב איסרליש התגורר בקרקוב הרחוקה, אולם זה הסכים לפסוק בנוגע לקונפליקט בוונציה. עם סיומה של ששמע אחר צדדי המקרה שהוצגו על-ידי הרב קצנלנבוגן, הוציא הרב איסרליש פסק דין עם, המתייחס אל הציוויים השונים המתקיימות מטעם התלמוד ליצור כנות נקבעת וחסרת פשרות בעניינים עסקיים. הוא למעשה ציטט חוקים יהודיים האוסרים בעניין תחרות אינה הגונה, שיווק מפוקפקות ועבודה רשלנית והורה ליהודי ונציה – וללקוחות יהודים אחרים – לקנות רק את המהדורה המתקיימות מטעם ברגדין או לחילופין עם תום המהדורה, ורק בעתיד הקרוב יוכלו יהודים לפתוח לעשות את המהדורות המתקיימות מטעם ג'יוסטיניאני. החרטום שג'יוסטיניאני אינם הינו יהודי, החוק היהודי מוכר לגביו בדבר הינו, כתב הרב איסרליש.
שום פסיקה יחד עם זאת, אשת מבעלי בתי הדפוס לא הינו מרוצה. בהתעלמם מלקוחותיהם היהודים הנאמנים צריכים להיות גשו לרשויות הכנסייה וכל אחד העובדות הוקיע את אותה רעהו לגבי הדפסת טקסטים יהודיים השייך "חילול השם". הנן מרחב בתי הדפוס הדיגיטלי המתקיימות מטעם ברגדין גם זה ששייך ל ג'יוסטיניאני הדפיסו מהדורות מטעם התלמוד ועכשיו הם ככל הנראה עצמם קראו לכרכים כדוגמת אלו "דברי כפירה" והאשימו הינו אותם בהפרת כללי הכנסייה על-ידי הדפסתם.
לא שימש הינו חשש שווא. בשאר אזורי ברחבי העולם, עסקת נדל"ן האינקוויזיציה בעקירת דברי כפירה; גם יהודים והן פרוטסטנטים היוו כמטרה לאינקוויזיטורים מטילי האימה השייך הכנסייה. האינקוויזיטורים האיטלקיים שמעו רק את העדויות שהובאו על-ידי ברגדין וג'ויוסטיניאני, לדוגמה וגם שהיא יהודים כופרים שהם ארגנו לקראת מטרתם, גברים שהפנו את אותו גבם ליהדות והיו להוטים להוכיח את כל העולות על כל הציפיות אמונתם בנצרות על-ידי הוקעת אחיהם בני העם היהיודי.
לסוף דבר, באוגוסט 1553, פסקו האינקוויזיטורים האיטלקיים את אותה פסיקתם: מהמדה עותקי התלמוד יישרפו. מיהו שיסתיר עותקים של יצירה יהודית קדושה אותם ייאסר. הם שילשינו בעניין שכניהם ירכשו תגמול כספים.
העיר האיטלקית המקדימה ששרפה את אותה התלמוד הינה רומא: בראש השנה, פרצו עסק האינקוויזיציה עבור כל בית יהודי בשכונה, והחרימו אינו את אותה התלמוד אפילו ממחיר השוק טקסט בעברית שיכלו להניח על גביו את אותן ידיהם. ספרים הללו נשרפו במדורת רחב בכיכר העיקרית של רומא, קמפו מספיק פיורי. שבועיים בהמשך, מדורה רחבת ידיים כילתה את אותו הספרים שכתב היהודיים בבולוניה. חודש לאחר מכן, הפנו האינקוויזיטורים את אותה תשומת לבם לוונציה, בירת הדפוס היהודיים.
חודש חשוון הוא לעיתים "מר חשוון", כיון אשר הוא החודש העברי העיקרי שלא חגים. בשנת 1553, הינו חודש חשוון מר לאין הדרכה בר מצווה אחרת: הוא למעשה הביא עמו את הריסתה הנקרא כמויות אדירות שהיא חוכמה יהודית באזור ונציה. בשעה שכמה יהודים הצליחו להחביא כרכים יקרי עלות עם סיכון אדיר הנקרא הסביבה, מרבית עותק של התלמוד, למשל בנוסף יצירות יהודיות שונות ומשונות, נלקחו מבתים, בתי ספר ובתי כנסת. האיקוויזיטורים בנו מדורת ענק בפיאצה סן מרקו היפהפייה בוונציה ושרפו בפומבי אלפי ספרים. הרשויות הוציאו צו איסור גורף בדבר הדפסת ספרי עיון יהודיים חדשניים בוונציה (הצו הוסר רק עשור מעתה ואילך, יחד עם הגבלות חמורות).
הרס משמש השפיע הרבה מאוד בנושא תקופת היהודים לדורות. כעבור שאלפי ספרי קריאה יהודיים נשרפו, סגירת בתי הדפוס בוונציה פירושה נהיה שכמעט איננו נודעה ליהודים בידי לשקם אחר אוספי הספרים שלהם. הדפוס לספרי יהדות בלובלין וסלוניקי התחילו לזרז אחר הייצור והוציאו הרבה מהדורות מודפסות מסוג התלמוד. בינתיים, התמקדו התלמידים היהודיים טיפה ספריו היהודיים שהיו זמינים. באיטליה, לדוגמא, נעשה רצוי פחות או יותר לרכוש ספרים מטעם הרב הדגול מצפון אפריקה, הרב יצחק בן יעקב אלפסי הכהן (הידוע בנוסף כהרי"ף), בדרך זו שעבודתו זכתה לתפוצה הגונה בין יהודים איטלקים.
וגם עם תום שהותר לשלוח מחדש את אותו התלמוד בוונציה, תוכלו נהיה לעשות זאת אך בסיום קיצוצים ענקיים ותחת ביקום מתחלף. ונציה מעולם איננו בו למעמדה כמרכז ללימוד ולהדפסת ספרי יהדות – והזיכרון הנורא שהיא שריפה משתוללת בכיכר סן מרק בתוך פריז רדף רק את יהודי איטליה בזמן שנים.