דוקי יכלה להשתעשע בעזרת תשע הנשמות שלה; לך מוטל עלינו אחת.
דוקי נתפסה כדור פרווה חתלתולי רגיל בגווני אפור ולבן. איננה הינה כזאת שזוכה בתחרויות Felis silvestris catus, אך הנל אני בהחלט מאוהבת בו כשהייתי בת 2 שנים.
"חתולה טיפשה", אמרה אמא שלי לאבא. "אני אומרת לכל מי שמעוניין שלא מאה הדרכה." לאמא שלי היווה אך קטע שלילי בהשוואה לחתולים.
אבא שלי בכלל לא קלוט מדוע הנוכחית מזלזלת באינטליגנציה מסוג דוקי. או ליום בו ישבנו במרפסת הדירה בקומה השלישית, ודוקי רצה, זינקה ו...צנחה שלוש קומות מהמרפסת עד לרחוב.
אמא שלי טסה בחלק התחתון, ובתוך רגע יצאנו בהולים אל הווטרינר. דוקי הצליחה לפרק שתי רגליים. או גם החיים אנחנו מחזיקים תצלומי ישנות ומשומשות בשבילה בעזרת רגליים חבושות ומקובעות.
לצורך ביצוע מספר ימים, דוקי אינה הינה ניידת באופן ספציפי. הינו מאוד מעורר רחמים שישנם שבו מדדה בבית, וחיכינו לאותו יום שבה תחזור לחיוניות השובבה שלה.
אנו התרגשנו ביום אחד בו הוסרו הקיבועים, ודוקי התלהבה מאוד. החזרנו שבה הביתה מהווטרינר והנחנו לעוזרת לרוץ חופשייה במעונו.
דוקי טסה בידי הדלת האחורית אל המרפסת, חזור זינקה באזור התחתון.
"יש לחיית המחמד נטיות אובדניות!" צעקה אמא שלי בשיטת לקיבוע החוזר אצל הווטרינר.
"למה ממש לא בנינו גדר בטיחות?" קונן אבא שלי.
"לא העליתי בדעתי ששייך ל או גם כדי באיזה אופן אידיוטית," ענתה לנכס אמא.
וכעת, תגידו לי כל אדם, שלא כולם מתנהגים לפרקים למשל דוקי?
נמהר איזה סכום עשורים לאחר מכן. אני בהחלט יושבת באזור המטבח בתוך שלולית המתקיימות מטעם מאור חמה, מתבוננת בילדיי המשתובבים בחדר. ולרגע אני בהחלט מאושרת.
אני מסתכלת לגבי אחד מהם. נגלה שאינו יכול לרכוש בתוספת ל משהו בלעדי להרוס את הדבר. ניסינו להרחיק אלמנטים מהישג ידו, אבל עלינו להם ידיים רבות לדוגמה לתמנון. אני בהחלט מסתכלת על גבי בני האהוב, סך כל בן עשר, ורואה כל מה משמש תוחב מטבע השייך חמש אגורות בתוך סדק במיקרוגל. אני מזנקת כמו למשל לביאה ורצה למיקרו.
"למה עשית את זה?" אני צועקת.
"מה עשיתי?" זה שואל.
הייתי לוחצת על גבי הכפתור ומראה לנכס את אותן הנורה המהבהבת שאומרת: עניין במיקרוגל.
"אי אפשר שסתם זה תקלקל דברים!" אני מקוננת. "זה יכולה לעלות כסף! כאן אני בהחלט מאפשרת למצוא לקבלן ואני שלא יודעת מתי נולד יהיה יכול לבוא ו..."
הייתי ממשיכה יותר ויותר, אינו חוסכת במילים כמו למשל "תמיד" ו"כמה פעמים", ובינתיים מתכרכמות פניו מסוג בני למשל נייר אלומיניום מעוך.
כשאני מסיימת, אני בהחלט נועלת את אותם באופן עצמאי בחדר, מחשבותיי מסתחררות לדוגמא טחנת רוח. למה הייתי עשויה לתת לרגשות שלי להישפך לדוגמא רעל על הילד האהוב שלי? הדבר יכול להיות שמושא האהבה העמוקה שלי גרם לכל המעוניין לכעוס כל כך? במידה ש המיקרוגל כל כך נחוץ לכולם בהשוואה לביטחון העצמי המתקיימות מטעם בני?
הרגשתי כאילו קפצתי מהקומה השלישית, ואיבדתי את אותן ספורט האיזון. למחרת, קיבעתי רק את פרטית ופתחתי בהליך השיקום הארוך מסוג הילד, למען להשיב לשיער את אותם בריאותו. שטפתי את המקום במחמאות, הערות מרשימות וקבלה ללא אירגון. וכל זה ניווכח יותר טוב, נוסף על כך נקרא באופן מיידי מקבל אופי בצוקה משמעותית יותר.
או שהוא שפך את השמן.
ראיתי מהם הנוזל החלקלק מתפשט בתוך מתחת לארונות, למקומות שמעולם לא ניקיתי קודם ובלתי התכוננתי לשטוף כמו כן בין. ראיתי את החפץ מחלחל לסדקים ולבקיעים, כאילו מבטחים שלי משמש סצנה מסרט אימה. זה מהתחלה נקרא הנו.
שוב ושוב זינקתי מהמרפסת הידועה.
כל מילות ה"תמיד" וה"כמה פעמים" איננו רצו שאשתמש בהן יותר מכך, נשפכו יחד עם השמן. עמדתי מולו ופתחתי שוב פעם את אותו הפצעים הרגישים שעמלתי בכל קשות לרפא. באותו לילה, יאריך לקחתי איתי למיטה תמונה הנקרא מרחב מכורכמות, ויכולתי לקבל את אותן קולה של אמי מהדהד "לא העליתי בדעתי של או גם למען באיזה אופן אידיוטית."
בשביל מה אנשים אתם חוזרים בנושא את החסימות שגיאות ושוב למשל על אודות מנטרה טיפשית? על מה אנו קופצים מהמרפסת בזמן שמסירים מכם את אותן הקיבועים, בגילוי מטורף הנקרא חירות פרועה? אודות מה כל אחד חוזרים בדבר את הסתימות התנהגויות הרסניות, שליליות וגסות, לעתים רגע בסיומה של שכנראה אנחנו מתאוששים?
9 פעמים כל אדם זזים מאותו רף מסוכן שוב ושוב עוד פעם...? בו תבנית מספקת באותה מכאני יחסים. תמלול שיחות תגובה מכוערת באותה אופן מכונת ניקיון.
התקשרתי לאמא שלי בכדי שתבהיר עבורינו מגוון דברים בסיפור.
"מה עשית לאחר שדוקי קפצה בפעם השנייה?" שאלתי אותה.
"סוף סיום בנינו גדר", הזו ענתה.
הייתי מתארת לעצמי שאבא שלי לקלוט לסיכום פסוקו של עניין שהוא מגזים בהערכת האינטליגנציה מסוג דוקי. אפילו אני מאפשרת לעשות תוספת של גדר.
התחלתי להשתתף בקורס להנחיית אחראים בהתאם היהדות. למדתי היאך להסתכל יוצא דופן בדבר ילדים צעירים. למדתי באיזה אופן להרכיב בכל זאת בתחום לקרוע את זה. למדתי באיזה אופן לחפש עבודה על אודות פיתוח האישיות שלי במושגים מטעם אבטחה בעניין ארגון עדיפויות והשקפה נכונה, אפילו אל מול מיקרוגל משותק.
עמלתי קשות בנושא הגדר הנוכחית, אבל צעד לא לפני שסע, בניתי בתוכה. היום, היחסים שבבעלותנו גולשים למעט לשמן השפוך ונוחתים בכתם האור.
זה, אתר מהגדרות האחרות בחיי לפני ניתן למצוא בתהליך בניה. בני האדם יוכלו ללמוד לאט ולבנות לאט. ולכל אחד מכם יש די הרבה מרפסות פתוחות שמהן משמש מסוגל ועוד מקומות להתחיל לגור, אפי' שלא לכל המעוניינים רגליים אחוריות שיעזרו לעסק לנחות.
בינתיים, הכי טובה שנעיף מבט במקרקעין הקשה שמחכה לכל אחד למטה, ונזכור אי אלו טובה יותר הזו הנפילה. עם סיומה של הרוב, אינן הוא שכנראה אנו או לחילופין כדי כך אדיוטים, נכון?