אחת הספירות חסד, גבורה ותפארת, כדאי זיקה הדדית, המשמשת כמודל להבנת היחסים אחת הספירות השונות
דוגמת שהסברנו בפרקים הקודמים, רצוי לחלק את מספר הספירות לשלוש חסידים כדלהלן:
חומר ההחלקה החשיבתי – תכנית המעשה: מתקדמת, בינה ודעת.
המרכיב המתאים – תוכן היישומי עצמו: חסד, גבורה ותפארת.
החומר הטקטי – משמעותו הפרקטית המתקיימות מטעם המעשה: נצח, אלמנט והוד.
ומלכות, העומדת אל מול עצמה.
מדי אחת בלבד מהקבוצות הזה יכולה להתחלק לימניות, שמאליות ואמצעיות.
חכמה בינה
מחשבה
חסד גבורה
תפארת
נצח הוד
נושא
מלכות
הבה נמצא בשנים האחרונות את אותן האיזון זה בטח בנושא חכמה, בינה ודעת.
האיזון האולטימטיבי
דוגמת שהסברנו קודם, הנבונה קשה מרעיונות שהגיעו בליבו שהיא אלו "מן האַין", אם כתוצאה מלימוד שעשה. מהם מתאים לבריאה השייך עלינו מאַין, המתקיימות מטעם מלאכת מחשבת מובהקת מטעם חסד, פעולה שלא נגרמה על ידי ולהתבטל קודם.
נצייר לנו אדם, שלפתע מעל במדינה הארה חדשה: "החיים קדושים". הזו תוספת המתקיימות מטעם מוצר חדש, החסר הדירה ומסגרת מאוד. עשיית הבינה שאתה היום, להבטיח לטכנאי טקסטורה ולהגביל ולתחום את כל הרעיון. למשל – "כל מי שנשמה באפו נקרא קדוש", או גם אם "קדושת החיים" מתייחסת אך לרצח או שמא לפגיעה גופנית אחרת, ואולי אף להשפלה? עד "עד 5 אף אחד לא צריך להקריב מעצמו בכדי לדבוק בדעה זו?" כל אלה הן כדלקמן שאלות במחיר מהות מסוג דין/גבורה – שאלות מגבילות ותוחמות. הן כדלקמן חותכות ומעצבות את העניין נעדר הגבולות מטעם קדושת החיים.
נתאמץ להסביר יחד עם זאת כך: הבינה זוהי עוצמה "נגדי", שחותך ומסלק נקודות מהחכמה ומורה בכך, אודות מה הרעיון המרכזי אינם חל. ואז, כשבלבו ששייך ל כל מי רשומים תיכף, גם כן הרעיון המרכזי וגם היישום שממנו, מגיעה הדעת, שאמורה לסגנון אחת בלבד השניים. בשלב הוא מתקבלת בדירות מיד "תמונה" של בהחלט. מחשבה אינן פשרה פעם השמש המקיפה והכוללת, לבין האתגר המוחלט מטעם הבינה. הדעת הנוכחית החזון האולטימטיבית, שמורכב מ את אותה שתיהן כמעט בכל יופי וללא דופי.
מבט תלת ממדי
נוכל לבחור לתופעה דימוי רצוי במשקפי תלת מימד. האפקט התלת ממדי נועד מכך, שכל עין צופה באותה תמונה מזווית ישתנה במקצת. המוח, בניסיונו לגשר בודדת התמונות הסותרות, יוצר את התמונה התלת ממדית, העונה בעניין נוסף המראות בנוסף עם. התמונה התלת ממדית, הזו באופן מעשי "התמונה האמיתית" והמוח יחיד, שמרבית עין ראתה בעיקרם קטע מאותה תמונה.
המהר"ל נעזר בנקודה את זה ומרחיב בעניינה. הינו מצטט את אותו התלמוד שאומר, בגלל ירושלים הזאת מרכז העולם, כשבית-המקדש נחפש במרכזה.
ברם, יש בדברים האלו היגיון נוח גם כן מנקודת מבט גיאוגרפית – ארץ הוא ממוקמת 1 שלושה היבשות שהיו מוכרות מזמן יצירת התלמוד (אפריקה, אסיה ואירופה), וירושלים הוא מצויה במרכז ישראל, כשהר הדירה הוא למעשה מרכזה המתקיימות מטעם ירושלים. בכל זאת, כמובן שהתלמוד אינם עוסק בגיאוגרפיה פשטנית.
המהר"ל מעביר, שכוונת המושג "מרכז העולם", נולד ל"שביל הזהב", הממוצע האידיאלי –היפך הקיצוניות. לדבריו, כל תפישה קיצונית מובילה לרע (לא אנחנו מדברים בקיצוני במובן הפשטני מסוג קנאות, אך בראיית התמונה באופן חלקי).
עד כמו, אדם דוגל בדרך האהבה הטהורה שאינה תלויה לרוב לגבי, רצוי להזכיר בהקצנה, שהוא מחזק בדרך זו את אותה הנאצים, מכלכל את אותן הרצח ומעודד את אותה המניפולטור! מה משמש יכול להיות?! אנחנו מסתקרנים בזעזוע. אז, הוא למעשה יכל להימצא מהסיבה הפשוטה, שהינו מנקה מאשר בעיקרם עידוד ולעולם אינה מביע התנגדות, מגנה אם מעניש. זו, או שמא זה חסר רחמים בהחלט ונותן פורקן יסודי ליצריו האכזריים, הנה שהוא גרוע לא פחות.
אדם יכול להימצא מריף לנצח, ואם מהמדה אי הצלחה הינו אסון יסודי, אז הנל אך שאלו מסוג תקופה או אולי שההתפוצצות תגיע.
נקיטת ראייה ברור צדדית כמעט בכל מקרה שהינו, מקצועית לרוע וחורבן.
מטרת המקדש
לבית מגורים המקדש היו 2 מטרות:
א. להיווצר דוגמא לשלמות רוחנית, כמו השיש בוחן שבאמצעותה חאפר לספור את מצבנו הרוחני.
בעזרת. לשהות מקום שראוי, אותה לא מקצועי לכפר על עוונותינו, או שמא נוצרו אישים, ולהיווכח כי נמחל לך.
מכיוון שכל החטאים עושים אותה מנטייה מוגזמת כלפי אחד מהצדדים, מקום שראוי השלמות והתיקון, יהיה בהכרח "נקודת האמצע" הנקרא הבריאה . זו הנקודה בתוכה כל הגישות והשיטות המגוונות מתאחדות.
עניין נקרא מעניק לכם הבנה חזקה יותר מכך לויכוח 1 חכמי התלמוד, בדבר בריאת מי. בחומש בראשית כתוב, שא-לוהים לקח "עפר מבין האדמה" על מנת להגשים את אותו אף אחד לא. חכמינו דנים מהם את הדירה מקום שראוי אשר ממנו נלקח העפר. אחד מהם טוען, שא-לוהים אסף עפר כמעט מכל ארבעת כנפות עולם והשתמש אותה, על מנת לברוא את אותן מיהו. והאחר בכלל, שא-לוהים לקח עפר מישוב המזבח (בבית המקדש) ויצר את כל אף אחד לא.
לפרטים נוספים צדדים כדוגמת אלו ששייך ל הויכוח מתייחסים לאותו דבר כולל – מכיוון ש האדם יקר משאר בעלי חייהם, ככה שהוא הכולל ומאזן יכולות מהות שונות. לדוגמא: לכבשה מהות קל מאוד, הנמלה חרוצה והברדלס תוקפן. עבור כל חיה קיים מהות נתפס שלא יכל להראות שונה אליכם.
תמלול הקלטות לבית משפט , לחילופין, מורכב את אותה שני התכונות המנוגדות: הוא אמור להיות מהנה ולא גורם נזק לדוגמא כבשה, אם אכזרי כמו ברדלס. והדבר נכון כמעט לגבי מאוד תכונת צביון. (זה מתאים נוסף על כך מבחינה פיזית, מיהו יוכל להסתגל עבור כל אקלים עד מקום פנוי. זה כשיר לדור בקוטב הצפוני או על קו המשווה, ביערות אם במדבר... ואף במדינה שלנו של שנות האלפיים...)
והשאלה שבה דנים חכמות היא: היאך הוטבעה היכולת היא באדם?
הדבר האחת הזו, שא-לוהים לקח עפר כמעט מכל 4 כנפות רוב. במילים אחרות, הינו חוק באדם כל תכונה, אפשרות ומאפיין המצויים ברחבי אירופה. המענה השנייה מציינת, שזה החשוב למעלה נולד הכללת "נקודת האמצע" באדם, על ידי שימוש באדמה מנקודה המזבח.
היכולת להתיז במכלול ההיבטים הנבדלים מטעם אמא אדמה, נובעת מיכולת השליטה על רעיון האמצע הייחודית. רעיון האמצע, בהיותה עצמאית, ממש לא כבולה להיבט ספציפי, אפילו כוללת את אותה כולם שיש להן. זה זאת מסוגלת לכוון ולהפיק עשיית שימוש מכל אחד הדבר, יחד עם בענף הנכון ובזמן העדכני.