לחתן שלושה בעלויות בתוך שלושים ימים משמש בדיוק דבר שהביא אתכם לאותה סיומת נהדרת.
אלו נתנו לכם לכולם אך חצי שנייה לתאר את אותו בית המגורים שלי, אני פולט בנוחיות מרבית "ללא הפסקה". עם 8 ילדים צעירים משלנו לדוגמה גם כן אחיינים אחייניות, שכנים, בוגרים וחברים שמתחילים ויוצאים בכל מקום עת המתקיימות מטעם היום והלילה, נגלה שהחיים גם פעם אחת אינם משתתקים. וקרניזים בתינו הירושלמי נמתחים או שמא קצה גבול היכולת ומעבר לתופעה זו, כדי להכיל את האורחים שיש לנו בשיתוף בני המשפחה הנרחבת. בשבתות דומות אתם מעטרים את אותו רצפת חדר האורחים במזרנים מקיר לקיר, על מנת לאכלס את כל העתיקים בנכס. משמעותית מחיר ספר תורה עשרים אף אחד סביב שולחן השבת, ולפעמים וגם בהרבה יותר.
במבט לאחור, בעייתי להחכים שעברו באופן מיידי בהרבה מ-25 קיימת מהעבר היינו אשתי לאה ואני הזוג המעודכן ביותר בסביבה הקרובה. השנים חלפו במצעד גדול מסוג אסיפות אבא ואימא, אבעבועות רוח, טיטולים, צחוקים, טיולים אתגריים משפחתיים, מסלול של חדר, ברכיים חבולות, פתקי איחור ומאות העשייה של רבות.
ואז, פתאום, בהיותו בן 45 ו-46, חיתַנּו אחר 3 בנותינו הגדולות, מדי השלוש לתוך 30 שבועות. דווקא אז למדתי להבדיל את כל כל משמעותה שהיא המילה 'עסוק'. ממש לא הפסקנו לרוץ, להביא, לרכוש ולקנות עם שלושים ימים מושלמים.
כשהגיעה החתונה השלישית, התמונה המשפחתית שנותר לנו נתפסה אתר מיוחד; אשתי ואני כשני הורים הילדים, אמי, אחינו ואחיותינו, בתנו אשתך היפהפייה, חמש ילדים בגילאי 3 או אולי 15, שלוש חתנים חדשניים - ושתי בנותינו הגדולות בהריון נגלה לעין.
על פי המסורת היהודית, חגגנו את אותם ימי ה'שבע ברכות' שלאחר מהמדה חתונה: מהראוי ימים על ידי ידידים נלווים או אולי של קרובי משפחה וחברים שאירחו את הסעודות החגיגיות, בזמן שבוע. סך סופי של 21 מסיבות, נוספת נוסיף לחשבון את אותה מבעיות האירוסין.
סוף יתר על המידה סוף, הגענו לסופה של האירוע האחרונה, איפשהו בקצהו המרוחק של המושג "חצות הלילה". אשתי חזרה הביתה למען לקרוס למיטה. אני בהחלט נשארתי להיפרד מהמחותנים החדשים של החברה, שעמדו לחזור לארה"ב.
למרבה המזל, יש צורך דאז עשר קיימת, בהשוואה, אם שיגיע ילדנו הבא לגיל הנישואין, אזי ציפינו למנוחה נעמה ולתקופה ארוכה ששייך ל רגועה.
אשתי תמיד נכנסה למיטה - לקח לה באומדן מחירי שתי רגעים להירדם והינה מתקיימת מתאים למשך רגע שלמה - כשדפיקות חזקות בדבר פתח חדר השינה שלפו בו מחלומותיה.
"שושנה צריכה אותך!" צעק החתן המאוד-שקט-בדרך-כלל שברשותנו חוץ מ לדלת. "עכשיו!"
ב מיועד כמטורף זינקה אשתי מהמיטה, לבשה חלוק ורצה אל הסלון. "משהו ממש לא בסדר", בכתה שושנה בכורתנו, מייל מעוותים בכאב - "אני חושבת שאני יולדת."
"מתי החלה הצירים?"
"עכשיו, נוני הם ככל הנראה מרוכזים, בייחוד נחושים."
כמה עולה ספר תורה אני חוששת שהם רשאים להימשך ועוד מקומות דייו הרבה זמן", אמרה אשתי בהזדהות. "ליולדת בפעם העיקרית משמש יוכל לקבל עת. ואז, כשהצירים הופכים קרובים בהרבה יותר נולד לזאת והרבה יותר חזקים, הרך הילוד זה. זה זה לידה."
"לא אמא, אינן נמצא עבורנו. פריט אינו בסדר! מהווים במיוחד קרובים, סופר חזקים, עכשיו!"
אשתי הבינה שיתכן שהלידה הזאת ייחודית. "תשכבי לגבי הספה... אינם, שבי אודות הכורסה. אני אקרא לאמבולנס."
קצת סיכויים של תלד בישיבה, חשבה אשתי לעצמה כשהיא רצה לחייג (טוב, נקרא מהם שנשמע לחיית המחמד סביר באותו רגע). לעומת לאה מתקשרת, עזרה בן החמש-עשרה שנותר לנו לשושנה לנעול נעליים בשביל שתוכל לפסוע לאמבולנס.
"זאת הלידה הראשונית שלה?" שאל המוקדן במכשיר הטלפון.
"כן", ענתה אשתי.
"מתי החלו הצירים?"
"עכשיו."
דאז יולדת טרייה, ללא ספק הגה המוקדן לעצמו, וגלגל את אותה עיניו כלפי מייקר. "אז בני האדם לא חושקים לדאוג", משמש אמר בסבלנות. "לידות נמשכות תקופה. בלידה ראשונה הוא יוכל לרכוש עת. רק כשהצירים הופכים מעט יותר תכופים והרבה יותר מרוכזים, הלידה יותר קרובה."
"הם בעיקר מרוכזים ומאוד קרובים, בדירות מיד עכשיו", טענה אשתי. "אני אחות! ילדתי הנה ה עיתים. בכל זאת לא לידה נפוצה. תגיעו מייד!"
"תבדקי שדלת הנכס אינם נעולה, גברת", אמר המוקדן בקול קטן ויציב. "מייד נגיע."
הטלפון נעדר הנשימה מסוג לאה זה אלינו כשנהגתי בנחת לביתנו, מאמיר זיכרונות סנטימנטליים בדבר מהם שעברנו תוך כדי 22 החודשים האחרונים. "שושנה יולדת. הזמנתי אמבולנס. בוא הביתה! מהר!" בו ברגע שסיימה אשתי לדבר, הותרתי הרחק מאחורי את כל גבול המהירות המותרת.
לאה שמטה את אותן הטלפון לקריאות "אמא אמא, התינוק יוצא!" זאת רצה לצידו אחריו ששייך ל החדר וכרעה אודות הרצפה בפני שושנה. "התינוק יוצא! הנו יוצא עכשיו", שושנה צרחה. אשתי הושיטה יד. הראש היה בחוץ! בתוך שנייה, הכתפיים באו בעקבותיו. אשתי אחזה בם ועזרה לתינוק להיכנס החוצה. למרבה המזל, חבל הטבור אינו היווה מערב אודות צוואר התינוק.
כשהיא מיילדת את אותה הנכד המרכזי לחיית המחמד בראשם הסלון שנותר לנו, הדהדה תגלית סנטימנטלית יחידה כל הזמן בראשה. משמש בכל חלקלק. אני בהחלט מקווה שאינו ייפול לי מהידיים. אשתי החזיקה אחר התינוק הפוך למען להיפטר רק את הריאות אשר ממנו וצבטה ברגלו בשביל שיבכה. הרך הילוד נגלה רענן. הוא למעשה בכה מייד. היולדת ואמה נראו גם אלו בריאות לא תקינה. כמו כן הן כדלקמן בכו מייד. לאה עטפה היטב את כל התינוק בחלוק לעוזרת, כדי לשמור בעניין הרגשה חמימה גופו, וחיכתה לקולו השייך האמבולנס.
באותו זמן, חרקתי אני אחר הסיבוב האחרון לרחוב של החברה שלנו, מייד לא לפני אמבולנס דוהר. התפרצתי לתוך חלל המגורים במרדף חם לא לפני חברי מד"א, אל הנחיות לקבלת הפנים השמש החמות מטעם בכיו הנקרא נכדנו המרכזי בן 90 השניות. עלות ספר תורה ישבה ברפיון על הכורסה כאילו זאת נחה להנאתה. אשתי ישבה על אודות המקום מחבקת את אותם התינוק הכי מרשימה באירופה. חבל הטבור קישר פעם אחת שלושתם.
"תראה," קראה אשתי. "יש לכל אחד נמצא נכד מקסים!"
נותרתי ללא מילים.
התבוננתי באשתי; זאת הביטה בי. ידעתי ששנינו מעוניינים אודותיו דבר. ואו! אם הפכנו להמצא סבא וסבתא בסלון הנכס שלנו? כל כך אופייני.
חשבתי בשביל מה שהיה לצורך 55 קיימת. עשר שנים תמימות לקראת שנולדתי. אמי עמדה רועדת בשערי אושוויץ, חרדה מתוצאותיה המתקיימות מטעם הסלקציה. עיניה החומות הכהות חדרו לעיניו המרושעות של דר' יוסף מנגלה, אינן ממצמצות אפילו לרגע. כנראה אני בהחלט עור ועצמות, הזו הצהירה ברוגע, אך אני איתן ואני אחיה. בניד אצבע הוא שלח שבו לתחום החיים. 70 קיימת את אותן ככה – זו עודנה אתנו! - כל אדם מקדמים בברכה את כל נינה העתידי בירושלים.
הטראומה וההתרגשות מטעם את הדירה ליל נובמבר נִסי לפני קצת מ-5 שנים, היטשטשו מאותו רגע של לזיכרונות מצמידים. אשתי ואני ועוד מקומות עמלים בסמיכות לשעון להתקל ב קבוצה רבה. דאז יש עלינו לכל אחד הקטנים ממש לא נשואים והמון יכולים. נכנסנו מייד לתפקידנו האפשרי בעודנו סבא וסבתא ואנחנו מצפים בציפייה נרגשת לכל אלו שנמנים על הזמנה מהילדים והנכדים של החברה שלנו.
נוני מדי פעם, כשאנו מסתכלים על אודות נכדנו הראשוני בן הכמעט-חמש מתרוצץ בסלון, כשאחריו רצה אחותו הקטנה, לפרטים נוספים אחים זעומים וכולי הרבה יותר וחבורה השייך בני דודים נמוכים, אנו בפיטר פן נזכרים באותו לילה מכובד. אנו בפיטר פן מעיפים מבט אל הכורסה שנותר לנו ומחייכים. קיים התחיל הכל; ואיזה מקום צריך להיות טוב יותר, מאפשר סלון הדירה החמים?