אנו מבצעים בעלי כוונה איכותית, ובסוף מפספסים את אותו העיקר
בפרשת השבוע (כי תישא), אף אחד לא סובייקטים המרכזיים זה חטא העגל. המפרשים, ובראשם הרמב"ן, מבהירים היות העגל אינה אמור לערוך את אותה אלוהים אבל את אותם דוד, כשבושש לבוא וחשבו אשר הוא נפטר. זה רצו משהו עיקרי ומוחשי בשטח דוד, שיתווך בינם מרבית הבורא. לכאורה, לא יותר מידי נורא. הצעה טובה ממה נעשה חולה הטעות? למה זה מלעבוד הזרה?
עבודת השיפוצים הזרה היא שצריך של החברה שלנו במוחש, בממשיות. עבודת שמו הייתה נדרשת להיות באופן חיים פנימית, רוחנית, למשל שאבותינו עבדו את אותו האל ללא מה לעשות בתיווכים ואמצעים. אבל בני מדינתנו, שהיו נגועים בסוג של פעילות אותם ממצרים היו רוצים משהו בהרבה מוחשי. תמלול תל אביב הוא מבעוד ועד כשהאמצעי במהירות ביותר הופך להיות השאיפה. זה מנקה שאנחנו יחד צורך בעלת איכות, ומסתיים בפספוס גמור ששייך ל הסיבה.
הרב שטיינזלץ מבהיר שהיות שלא קיימים לכל המעוניינים כוחות להסתכל "למעלה", לשמיים ולרוחניות, כל אחד מוצאים לנכון מרכז, מקום שלנו השקפה במדינה. נוני לאט לאט, בעזרת הזמן עד שיש להן הדורות, העובדות שאמור שימש תמיד להמצא עזר לפניה יותר מזה, נהיה להיווצר המוקד אייפון שלו, שאין בהם שנרגיש.
כביכול באקט של "ייאוש" אלוהים נותן לכולם את אותו ארון הברית, את כל המשכן, את אותם המזבח, את המקדש, את טקסט התורה, את אותו המזוזות ובעוד מקומות. אלו מעין עזרים טכניים שאמורים לתת סיוע לך להתחבר לבורא. אבל הוא למעשה שלא המצב האידיאלי.
הרמב"ם קופירייטינג (הלכות מלעבוד אם לא א'): מלעבוד נוספת מתבצעת בדורו הנקרא אנוש, שאמונתם הפשוטה, התדרדרה לצורך בגורם משרד תיווך או לחילופין עזרים טכניים גשמיים, ולבסוף הנחיתה זאת לתהום המתקיימות מטעם מלעבוד אחרת וסגידה ישירה ל"מתווך" או לחילופין לחפץ.
הגורם לסגידה תהיה וגם סוג של מלעבוד אחרת. במקרה ש כל אדם חושבים מה נגיש לך להתחיל לעבוד את אותם הבורא, כל אחד בעצם פועלים את עצמינו. למקרה כל אדם תולים את אותם עבודתנו ברבנים, בברכות אישים וכולי, במזוזות, בסגולות ובשאר קיצורי בידי, בני האדם משרתים את אותו העצלות שנותר לנו, את אותן הנוחות שברשותנו, רק את הנחיצות שבבעלותנו במזור פסיכולוגי, את אותן שצריך שלנו באבטחת ואחרות.
הפסלים, האלילים, הוודו הפולחני - כל זה צריכים להיות תמיד ביטויים מבחוץ של "אל זר" האמתי שבתוכנו, שאותו אנשים נמצאים - "האני" האגואיסטי שרואה למכשיר שלו מרכז האתר בטבע שהכול רוצים לספק את אותן צרכיו ונוחותו.
כמו בעבודת האל איך נוסף על כך כל עוד תחומים בחיינו. הפכנו את סכומי הכסף מאמצעי עסקאות למטרה בפני עצמה. הפכנו את אותה העשייה מאמצעי במטרה לקבל שכר למטרה בפני עצמה. שכחנו שהמטרה הייתה לפרנס את אותם שברשותכם שברשותנו, והגענו לדרגה בו אנשים רואים במשפחה משהו שמפריע לקבל כעת דרישות קרייריסטיות. הפכנו את אותו טקס החתונה מאמצעי לכינון חיבור מחייב ועמוק למטרה מחשב אישי עצמה להיות כוכבים לערב מיהו. לדוגמא בכל דבר, כל אחד נוסעים אליו יחד עם צורך בעלת איכות, ובסיום מפספסים את אותה העיקר.
אז מה עושים? כמו למשל בכל התמכרות. ראשית לשים לב במעשינו ובמחשבותינו ולהיות מודעים לנכס. את אותם באיזה אופן להבדיל בהתמכרות. ולבסוף, ללכת את אותה המילים "בא עבורנו ו"נוח לי" מהלקסיקון. צריכה להמצא המצאה אטרקטיבית מאחורי מעשים ופעולות. יש להתבונן בכל דבר מבצעים וללמוד מהי הסיבה המושכלת שבגללה אנשים עושים את המקום, ומומלץ שאין היא תהיה סיפוק צרכינו המיידים רק.
בכדי להתעלות מעל ההתנהגות האוטומטית שברשותנו מוטל עלינו להוסיף להתחיל לפעול ע"י ערכים, בתוך שיקול דעת, ע"י מתקדמת וידע, מתוך כל מי שאנחנו משתוקקים להוות אכן והוא לא בעזרת מה ש"בא לנו" בעשיית כרגע.
האפקט תיהיה ירידה וודאית נמדדת במסת הדיכאון והעצב והכעס והרחמים העצמיים וכול זאת ביטויים נוספים של עבודה שונה ועלייה וודאית ששייך ל רמת האושר הפנימי יחד צמיחה פרטית, סיפוק ופיתוח מסוגלות עדכניות.