סבא שלי, ממש לא נקרא תועלת שואה. הוא למעשה נקרא אסיר ופליט 30 קיימת את השיפוץ, שהשתחרר מהמלחמה ב-1974 כשעבר מהעולם הוא לשיער בצוקה משמעותית יותר.
סבא זה לבוכנוואלד כבוגר מחנות מיידאנק ואושוויץ. מבוכנוואלד, אנו לא השתחרר. זה הצליח לברוח יחד חבר, זמן ספורים לצורך השחרור.
נולד סיפר, שהייתה סוג רמפה [-במה], עליה היוו עורכים אחר ה'אפל' [-מפקד] מהמחיר הריאלי ימים. הוא לא עלול הינו בהרבה לעמוד בתלאות המחנה הנורא זה בטח, והחליט, בהחלטה ששייך ל שניה, לגלוש מה'רמפה', ולנוס לעבר היער הסבוך, שהשתרע מאחור.
פליקס, ידיד אותו יודע במחנה, קפץ שיחד עימו. בעזרת, זה הצליחו לרוץ ולהימלט לגבי נפשם מכדורי המרצחים, שרדפו אחריהם. הינם העמיקו לברוח לתוך היער, אם שהיו סמוכים, ממש לא רודפים אחריהם מעט יותר.
הלילה ירד, הקור התעצם, ולהם - איננו היה העובדות מעבר הסמרטוטים הבלויים שלגופם. סבא ופליקס, כרעו לגבי ארבעת, וכחיות השדה, אכלו מן העשב ומן הירק הצומח פרא ביער.
הלילה צלח עליהן, כשהם צמודים הוא לזאת, מנסים להתחמם. מחבקים בזרועותיהם את אותו גופם הרזה והכמוש, למידה של הסבל והייסורים, איננו ש"ח מעט יותר מכ-45 קילוגרם.
חיי האדם טפח, והם המשיכו לפנות ולתעות ביער הסבוך. הלילה תרד יאריך, ובכך, ללא כל אוכל, ביגוד או גם ידאג בעניין המצב במדינות שונות בעולם, חלפו להם מספר ימים.
מחוץ ליער, מסתיימת המלחמה. המחנה שוחרר, ויהודים, אודים מוצלים מאש - ניסו להפנים את כל עובדת היותם חופשיים לנפשם, שאין בו רודף.
בוקר אלו, גמר כוח הסבל מסוג סבא. זה שונה מפליקס ואמר לו: "היה פיוס, חסידי. אני בהחלט קורה לאן שישאוני רגליי. אינני מתחבא יותר. ומה שירצה א-לוהים שיהא עמי - יהא. אני אינן בורח יותר".
מספר ימים מהלך סבא לבדו. גרר את רגליו המעונות ואת גופו היגע והתשוש, בלעדי ולהיות לאן פניו מועדות. לפתע, מבעד לעצים, הגיח למולו חייל במדים, בשיתוף רובה דרוך.
סבא, שכוחו לא עמד לדירה מעט יותר לנוס בעניין נפשו, עצם את אותם עיניו, טפח ידיים השמימה וצעק בקול: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד..."
המוות, בושש להיות.
סבא, זרועותיו מורמות, עיניו גבוהות והסרט נהדר יחד עם המוות הקרב, המשיך להמתין.
אבל אז, שמעו אוזניו רק את לחישתו שהיא החייל: "אדון תחום אותם מלך... העובדות פעם אחת א ייד... הייתי יהודי... חייל בהיצע האמריקאי... המלחמה הסתיימה..."
סבא נשמט לקרקע באפיסת כוחות נקבעת.
החייל, שהיה קצין מצויינת בהיצע האמריקאי, נתן לשיער קוביית שוקולד איכותי, שהחיתה את גופו והשיבה את אותה נשמתו: "זה נקרא טעם מסוג גן עדן ממש, קינדרלאך. אין עוד שוקולד איכותי מאוד בעולם כולו..."
כשהתאושש סבא, סרב להצטרף לחייל ולצאת מבין היער: "יש לכל המעוניין חבר, ביקום בפנים. עזבתי את הפעילות, כי ממש לא יכולתי יותר מזה. הוא לא מומחה, שהמלחמה הסתיימה. חובה לחפש אחרי את הדירה ולספר לנכס. לקחת את הדבר עמנו..."
ובזאת, בזמן עת ארוכות במיוחד, מהווים הסתובבו ביער, קראו בשמו של פליקס, ואסור שיהיה הצליחו לחפש אחר את החפץ.
פליקס נעלם ואיננו.
סבא הצטרף לקצין, וביחד, התעופפו מהיער. "אתם יודעים, ילדים? לקצין זה בהחלט, היוו שעונים בנושא היד, מכף היד, ועד לכתף. ממחיר השוק חייל גרמני אשר הוא הרג, הוא נטל מהצלם רק את שעונו. הנו העניק לכם מספר שעונים במתנה, וכך התחלתי את היום לאחר המלחמה. מכרתי שעונים..."
חשד שווא
ב- 1949, עלה סבא עם סבתא ועם בנו הראשוני, תינוק מוקדם שנקרא בנושא ביקום אביו ואמו גם כן שיש להן - ארצה.
זה עסק מסובכת לפרנסתו. מאוד יפה בחל בשום עבודה, ותמיד טען, שהמקצוע במדינה מוצאים לנכון להתבייש, נולד הגזל. "אני לא גנב. הדבר שיש לי, עבדתי באחריותו בזיעת אפי ובכוחות עצמי. אז אודות מה שאתבייש במקצועי?"
שנים שונות חלפו, וסבא וסבתא הקימו ביתך ומסרו רק את נפשם על גידול ילדיהם.
עת כל מי, הופיע אף אחד פרח בחנות. סבתא אינן הכירה את הדירה. גם כן הקטנים, ראו כל מי הנו לראשונה. אבל סבא?
סבא רץ אל עורך הדין בזרועות קלות. אחז שבו וחיבק את השיער בחוזקה: "פליקס! איפה היית?! מהו קרה פעם איתך, פליקס?"
פליקס נחלץ מאחיזתו האיתנה הנקרא סבא וסיפר בנושא זו רגעי האימה, שהינם צפה ממרומי אחד העצים בסבא ובחייל שלצידו.
"היית וודאי, צבי, שהחייל הנו גרמני, ואתה, כדי להציל את אותה עצמך, הבטחת לקבלן לבקש יהודי נלווה, תמורתך... ישבתי יותר מכך, בצמרת העץ, ובמשך מספר עת, הבטתי בך, קורא בשמי ושאינם מתייאש מלמצוא אותי... אני בהחלט שיעור אימה ופחד. אבל כשעזבתם, ירדתי מהעץ, וצעדתי לכיוון הנוסף. כשהגעתי לכפר הצמוד ליער, התבררה עבורינו את עצם העניין ש, שהמלחמה תמה. בזמן האחרון, הייתי מעוניין למצוא את העסק, בשביל להתנצל בנושא החשד שלי בך..."
מאסר יקום
24 קיימת מיום השחרור של המחנה, המשיך סבא שלי לשהות אסיר. המלחמה והמחנות, צרבו מהמדה אסיר בנשמתו ובגופו. נקרא מעולם שלא השתחרר מהגדרות ומהתיל. מהמראות ומן הזוועות את הסתימות משתדל.
בזמנים, הינו נעשה מיהו הכי מצויין, חייכן, וגולש שמחת חיוניים.
בלילה, נמכר בשם זועק את אותה שמות יקיריו. שימש צץ בבעתה, מקורה זיעה יצא, וניגש להבטיח או שמא הקטנים חיוניים, חסונים ושלמים במיטתם, או, חלילה...
ברחבי אירופה מציגים בהרבה מ- שישי0 שנה לשחרור בוכנוואלד. נוני סבא שלי, איננו השתחרר מבוכנוואלד באפריל 1945.
סבא שלי, לא נקרא עשיית שימוש שואה. זה נהיה אסיר ופליט, 30 קיימת אותה.
אסיר תבל, שהשתחרר מהמלחמה בכ"ט אב תשל"ד - 1974. אזי, השיב את אותה נשמתו הטהורה ליוצרה.
יהי זכרו ברוך.