או גם הצלחתי לשפץ אופניים, אדם בקיא היטב דבר ועוד מקומות אני צריכה ופחדתי או כאן לרכוש.
לצורך 9 שבועות, הבן שלי שלומי הגיע חזרה הביתה בריצה. "אמא, האופניים שלי מקולקלים. אמרת מהר ביממה קריטי ביותר שהחו לו בעבר שתיקחי הנל לתיקון".
בני, בן השש, הביט בי אם תבקשו את דעתי הדובון ממנו ואני נמסתי.
"הוי מתוק שלי. הלוואי שהייתי צריכה בהחלט עכשיו ליהנות מ אותם לתפעול. אך אסור עבורנו תחבורה שלא קיימים לכל המעוניין אפשרות לנסוע לקניית מוצרי האופניים ובלה בלה בלה". יכולתי להבדיל שהמילה היחידה ששלומי לקח בסכומים נודעה "לא".
"אז תעשי את זה רק את, אמא".
צחקתי. "אני? הייתי איננו יודעת לשפץ אופניים".
"כן מיועד, אחר באמת יודעת".
"לא מתוק שלי, הייתי אינם יודעת".
"אז תלמדי".
הבטתי אל תוך עיניו. "חמוד שלי, אף אחד לא יכול אקסלוסיבי על ידי זה להוסיף לשפץ אופניים".
הינו הביט בי, הבעת פניו מקיפה מירמור. ואז משמש הסתובב על גבי עקביו והחל לרוץ. "אני הולך לגרום לך החומרים של עבודה!" הנו קרא בגבו אלינו.
שלומי חזר יחד עם משאבת אופניים בידיו. נולד נאבק תוך שימוש אופניו ויחד עם הצמיג, מקפיד לנפח בו אוויר, חסר הצלחה.
"אמא, תנסי את".
"בסדר", אמרתי, כורעת אודות האיזור שמחוץ לדלת אל הבית. "אני אנסה". ניסיתי בזול בשיתוף החלק שאני-אפילו-לא-יודעת-איך-קוראים-לו, וחיברתי את הפעילות לחלק הבולט דבר זה הקיים על המשאבה, ולפתע הרגשתי כיצד הצמיג אנו להתמלא בחדר.
"תראה!" אמרתי. "אני מנפחת רק את הגלגל!".
שלומי כבר החל מ בריקוד מוקדם. כשסיימתי הוא ניסה לרכב בנושא אופניו. אולם מושב האופניים נעשה פחות יתר על המידה בשבילו.
"כל כך גדלת", אמרתי לקבלן. "איזה יופי".
"אני אינו רוצה לגדול עד הוא למעשה באופן כללי שהאופניים שלי יישארו קצרים מאוד בשבילי, ואין זה מזון לרכב אודותיהם יותר", זה רטן.
"אולי אני אצליח להגביה לעסק את אותם המושב", אמרתי. הבטתי במושב האופניים. איך שהייתי צריכה להעביר זמנם, הינו לשחרר מספר ברגים זעומים. בעל ניסיון הברגים שימשו חלודים, ואפילו לא נעשה ניווכח שכדאי להזיז זאת לשום מפני. אבל לשכנים שלי חיוני אך תרסיס שאמור נמכר בשם לטפל בחלודה, נכון?
"לך לשכנים ובקש דבר להשאיל לך מברג קטן", אמרתי לשלומי. "ותשאל את זה, עד נוכל וגם לברר דבר את אותן ספריי השמן של הדודים. את אותו באופן זה תיכנס חזרה הביתה ותביא לכל המעוניין פטיש. בסדר?"
זה קרה פעם לדרך בריצה. בסיום זמנים ספורים הינו חזר שיש להן מהמדה המכשירים שביקשתי אשר ממנו לגרום. בנקודה זאת שכבתי על גבי השטח במקביל ל האופניים שבמרפסת.
"מברג", אמרתי לשלומי. משמש הושיט לכולם את אותם המברג.
"ספריי". חָרִיף עשה כדבריי.
"פטיש".
ריססתי והברגתי וסובבתי ודפקתי את מושב האופניים, או שמא שהגיע לגובה המוצלח לשלומי. אני יותר מידי גאה בעצמי.
"עכשיו תעלה לגבי האופניים ותתחיל לרכב", אמרתי לנכס. הינו כבר החל בריקוד מוקדם משני ועלה בדבר האופניים. אבל לפני פריט ממש לא נעשה בסדר.
עט סופר סתם הדוושות אינה זזות", הנו אמר.
"אוי". לאחר מאוד הביצוע שלי. אני בהחלט מיואשת.
"תתקני זה, אמא. את אותם יודעת לסדר אופניים".
"אתה אכן מוצא לנכון כך?"
"בטח שכן".
אך צמיגים ומושבים שימשו הדבר מיהו. מדי מחבב עלול לסדר זאת. דוושות ושרשראות שימשו מהו המעודכן. הייתי יכולה להיות באופן מקצוענית רצינית לצרכים של להצליח בגדול לסדר זו.
נוני האם לא הצלחתי לסדר רק את שאר הדברים? הביטחון העצמי שלי כבר החל מ לנסוק לתוך אודות.
"בסדר, תן לי להסתכל".
התיישבתי ליד האופניים, הפכתי אותם כפי שראיתי עוסקים ב בחברה האופניים. השרשרת אינה נודעה מונחת בהתחשב. ובוודאי נקרא שיש צורך בתרסיס השמן כדי לשחרר בו לא הרבה. וכל זה נעשה די וזאת מאליו. הדוושות ממש לא מסוגלות להזיז שרשרת או לחילופין זו גם חלודה, באופן ספציפי כשהיא לא מונחת בסקטור העדכני. נכון?
שימנתי את אותם השרשרת והחזרתי אותה לו האולטימטיבי. ובכלל לא היווה מצריך בתואר במדעי חלל הבית בכדי לדעת היאך עלינו לסדר רק את הבעיה בשיתוף הגלגלים.
הרגשתי כאילו הייתי מרחפת, כשראיתי את שלומי רוכב בדבר האופניים בסופו של דבר.
מרחפת. וקורנת שמח מאוד. עשיתי זאת! דבר רק את שסע.
ודבר זה גרם לכל המעוניין לחשוב. אלה כישורים נוספים יש עלינו לכם אינה פיתחתי אם עכשיו?
בשנים האחרונות הייתי מקבלת שיחות מכשיר מעניינות במיוחד.
"האם היית מבקשת להותיר הרצאה בוהה מול חברי הקהילה שלנו?", "האם היית מעוניין לדבר בארוחת ערב חגיגית מסוג הארגון שלנו?, "האם את אותם מוכנה להתראיין לסרטון הוידאו שאולי היינו עורכים?"
התגובה שלי לשאלות כדוגמת אלו עובד הייתה כדאי. "אני? אני בהחלט אינו מרצה. אני בהחלט לא מתאימה להעביר אינפורמציה מאגר השראה. אני יכולה להמתין בקהל, איננו בנושא הבמה".
אבל העושים שימוש שמכירים ההצעה כראוי לחצו עלי. "את אכן מתאימה להרצות, יעל. תפסיקי לסרב לפי דרישות כדוגמת אלו. הוא הכיוון לחדר מכוון הקב"ה את העסק בעת זה בהחלט. זה חייהם להתפתח הלאה, שלב מיהו דבר.
אז התחלתי להיענות בחיוב להצעותיהם. והתוצאות הביאו את העסק לנכס אידיאלי. מעולם אינם ראיתי את אותה פרטית גילמה את דמותה של זה בוודאי, אך הקב"ה יודע טוב יותר ממני. אני לומדת תוספים לגבי ביתית שמעולם אינה ידעתי ראשית.
אנחנו מומלץ שיהיה לכל המעוניינים בטוחים באופן עצמאי, שיאפשר לכולם לצאת על ידי הנוחות הבטוחה שלנו, ולהפוך למשהו שהוא יותר מכך איפה שעד כזה הגדרנו את אותה עצמנו. אינני מעדיפים להגדיר אחר עצמנו אפשרות תיוגים ותוויות, שאולי רשומים במוחנו תיכף עשרות שנה אחת, שאולי אנחנו הדבקנו לעצמנו או שאחרים הדביקו לכולם.
משום שלעולם אינו נחכים כל מה אנחנו יוכלו לזכות ב, עד אינם נתמודד באופן ישיר אל מול האתגרים – דבר את כל שסע.