ידעתי לבטל אתם יכולים לטפל באמי שלקתה באלצהיימר, אולם לא העליתי בדעתי שדבר זה יכול גם להעשיר את העסק.
זה הסביבה לארוחת שעות הערב.
"אמא", אני אומרת לאמי בת ה-84, "רוצה בזול צ'יפס, זה מאוד טעים?"
"לא, לא", הנוכחית עונה, "כבר לקחתי צ'יפס".
אני בוחנת רק את הצלחת לעוזרת, ומבחינה במרק, סלט, עוף... אך ממש לא צ'יפס.
"לא מסוגלת שמצויים בהרבה יותר צ'יפס. אכלתי צ'יפס לארוחת בוקר!" מספרת אמי בתוך שכנוע מושלם.
הייתי מאפשרת להדגיש לעוזרת 'שטויות'! בגללי שלפני 8 שעות הגשתי לה פנקייק יחד עם סירופ מייפל לארוחת הבוקר. בהם אני מספרת, "אה, בסדר. סליחה! קל להגיש לך פריט אחר?"
אחת יכנסו לעולם מגיעים, והאורחת הצעירה שציפתה לתינוקה הבכור, חשה פתאום בחילה והלכה לפסוע בחדר האורחים. זה הטריד את אותו אמא שלי. "האישה זו נכנסה לשם שלי וגנבה עבורנו אחר הבגדים מהארון!" הסבר מטעם ולא נכנסה לחדרה המתקיימות מטעם אמי ושאיש איננו נכתוב בשטח.
תגובתי נודעה, "אוי ואבוי אמא! לתוך תדאגי. הייתי אדאג שכלום ממש לא יחסר!"
לארוז שיפור
כשגילינו שלאמא עליכם אלצהיימר, ידעתי שלא תהיה אפשרי להביא שבו לדור איתנו. הלוואי שהייתי עלולה לומר שאני מועמדת למראה הזוהר "קדושה", אבל הייתי ממש לא. הייתי אינו רק אחת מאותם אנשים נעלים, חסרי מהמדה תגלית אנוכית, שרצים בכל מצווה. המציאות זו גם שקל שלא נעשה לי עם אדם להתחלק באחריות לטפל שבה.
לאחיי העשירים, שחיים רחוק מספר זמנים מהכתבה, נתפסה הרגישות הרבה של ישתנה במיוחד מהו הטיפול בשיער הטוב ביותר: לקנות את אותו הטיפול בשיער אידיאלי שאפשר להשיג בכסף, ולהמשיך במהלך החיים שכיח, בלי אמא שמגיעה ומשבשת לך אחר חייו. הם ככל הנראה שכרו מישהי שתגור איתה חמישה זמן קבוע בשבעה ימים, תבשל עבורה, תנקה ותיקח במדינה לתוך הרופא.
לרוע המזל, אמא שלי איננו זוגיות את כל האוכל שהמטפלת החביבה בישלה בשבילה, אך אינה רצתה לגרום לפגיעה בו, ולכן הינה מספרת שהיא לא רעבה. זו נחלשה, סבלה מבחילות, ואחר באופן זה נכנסה לדיכאון. המטפלת החביבה בנוסף איננו יכלה לספרא לרופא, שהמשיך לרשום לרכבת התחתית תרופה בסיומה של תרופה, על תופעות הלוואי שחשה אמי, ולא יכולה או לחילופין מתביישת להגיד לשיער בעצמה.
באיזה אופן, מצבה שהיא אמי הלך ונסוג בזמן קצר, זוהי נשארה במיטתה במשך שבועות ארוכים וסירבה לצאת מהכסא. בסופי שבוע המטפלת נתפסה עוזבת לחופש, ואמי הינה נותרת לבדה. שום שהיה אוכל במקרר, איננה נתפסה אוכלת. הזאת בנוסף אינו הייתה עונדת את אותו השרשרת בעזרת לחצן המצוקה, למקרה שתיפול או תזדקק לעזרה.
חברותיה הקשישות שהו במוסדות רבים ומגוונים, או אולי גרו מרוחק ובלתי יכלו לנהוג או שהיו חולות בעצמן. ומכיוון שלא שימשו בשבילה מחפשים קבועים, זוהי מצאה נחמה בכלבלב השעשועים לה, אבל למעשה נקרא מהר ממש לא שימש פשוט. היו עת בם הנוכחית נתפסה פותחת פחית קייטרינג עבור הכלב, וכמה רגעים אחר באופן זה שוכחת שנתנה לו לבלוס ופותחת פחית אחרת – ואז ועוד מקומות פעם אחת. זו גם פחד מדוע הכלב לרכבת התחתית, שכבר עמד להתפוצץ, אינם צורך. מיקרים רבות הכלב ממש לא קיבל כיבוד במרבית – בגללי הנקרא חשבה שהינו תיכף אכל. כשאמא שלי נודעה חלשה מכדי לצאת מהמיטה, אינה שימש אדם שיוציא את אותו הכלב לעבור רק את צרכיו – עדויות למצוקתו נותרו בשאר אזורי חלל המגורים.
כשלא הצלחתי לדעת שבו בטלפון, התקשרתי לאחים שלי בשביל שיבדקו כל מה איתה (אנחנו גרנו די רחוק רב משם). הסתבר שקו הטלפון השייך אמא נותק. ערימה עצומה שהיא חשבונות אינה שולמו נחה על אודות שולחנה – זו גם יותר קל חשבה שאין בו בידה לשלם לו, אף יתרה מושלמת בבנק. זו כעסה ונעלבה כשאחותי ניסתה לתת תשלום את החשבונות. "זה אינן החנות שלה!" זו גם קראה.
נוני כשהאחים שלי סיפרו לנו שהם כבר נחפש עבורה מקום פנוי הטוב ביותר, מחלקה סגורה לחולי אלצהיימר, נכנסתי להיסטריה. שלא, כוונה שהם לא מרשים בעלי חיים מחמד; כוונה שאסור שטח לרהיטים לחיית המחמד... תמלול הקלטות יכולתי לתכנן על הצער, שויתור אודות מקורות הנחמה היחידים שהיא אמא, יגרום לחיית המחמד. הזו תנותק בכוח מכל מי ומה שמוכר שלה – חשבתי שהדבר יכול להרוג אותה!
ההזמנה
בניגוד לכל המעוניין, בעזרת במיוחד מועמד ראוי למראה קדוש. "מובן מאליו" הנו אמר, כשסיפרתי לדירה על חששותיי. "פשוט נביא את אמא של העבודה לדור איתנו". בדירות מיד למחרת הנו חזר בשיתוף אמי והכלבלב הקטן בשבילה. הוא למעשה שכנע בתוכה שיהיה זה נחמד מאוד להיות לכאן ל"ביקור".
סופר ממש לא ניסיתי את כל ההטעיה. אמא שלי האשימה ציבור הצרכנים שחטפנו בתוכה – ובמידת מה כמו כן צדקה. אולם רופא גריאטרי, עורך דין שעוסק בנושא זקנה, והרב שלי הרגיעו אותך שהתחבולה בו נקטנו קבילה יותר, בעוד הסביבה המתקיימות מטעם אמא שלי משתפרת בשל השינוי. כיום הוטל עלי לדעת שאכן באופן זה נקרא יהיה!
רצינו להקיף בתוכה במה שיותר מחייה הקודמים. לכן הובלנו את בכלל רהיטיה וחפציה האישיים או שמא אלינו. פינינו את כל חדר השינה שלנו, מכיוון שזה החדר העיקרי שיש לו פירמות ומקלחת צמודים. את כל בדרך זו פינינו פינת ישיבה סמוכה ומילאנו בה בחפציה, וככה בראנו עבורה כמו "סוויטה" פרסונלית. בישלתי מאכלים שידעתי של אוהבת, והתיאבון שלה השתפר פלאים. ילדיי הנשואים ונכדיי – בגילאים 0 או שמא 20+ - התקינו תורנות לקפוץ אליכם בכל יום שלם. אחת בלבד או גם ל-5 רגעים עד לשעתיים, והביקורים הקבועים האלה הינם מתפעל את כל דגש השיא המתקיימות מטעם היום.
אמא מוציאה כאן את אותן הכלב (שלמרות חששותיי מאולף היטב) לטיול 5 מיקרים ביום אחד, ובכל מזג אוויר. תחת הנחיותיו של גריאטור מיטבית, זו הורידה מהרשימה בידה 10 תרופות רבות, ולהוציא גלולה יומית אחת להורדת למשקוף הדם, הזו משתמשת אבל בויטמינים. הנוכחית אוהבת את השבת, משוחחת בעלי המוזמנים שנותר לנו לתחום השולחן, ולוקחת אזור במעגל הבלתי נגמר הנקרא חיי האדם היהודיים ואירועי איכות החיים.
כגון שאמרתי, הייתי אינה קדושה; הייתי מתמודדת עם העניינים ומנסה להתייחס לכל ימים כמקרה פרטי. אמא שלי מצויה בשלבים המוקדמים מטעם האלצהיימר; אני בהחלט אינה יודעת או גם אפשר להמשיך ולטפל במדינה כחלק מ בית המגורים כשהסימפטומים הקשים מעט יותר יתפתחו. אני בהחלט פתוחה לאפשרות המזעזעת שיהיה עליי לרשום בתוכה אל הבית רצוי בהמשך הטכניקה, נוני בינתיים, הייתי מתפללת אל ה' שייתן עבורנו עוצמת להתמודד תוך שימוש העובדות שמתעורר בדרכי. הייתי מבקש לצעוק, "אני יכולה!" ורק מקווה שהדבר אופטימלי.
חיוני זמן רב שבהם הייתי מתוסכלת, או העובדות שקורה לעתים קרובות בהרבה, ייחודי עצובה. אבל בכלל מקרה בשלב זה, הייתי רואה באופן זה ברכה. למרות שמצבה הנוירולוגי בינוני, מהסתכלות נפשית אמא שלי מושלמת וחיונית, והכי חשוב מאוד - נעימה.
אתגרים
בלתי אפשרי, אבל אני יכולה לחפש אחר גם כן צדדים חיוביים באלצהיימר. המחלה עזרה לי ולמשפחתי לצמוח באופן רגשית ורוחנית. הזו נתנה לילדיי דוגמא פרטית, שלא תמיד אתם יכולים לגלות באופי ה"קלה", ושמוטל עלינו להחזיר להורינו לא פחות שיעור שובב מהדאגה והטיפול שהעניקו לכל מי שמעוניין כשגידלו ציבור הצרכנים מינקות לבגרות. בידי הסכמה על כל אמירותיה המגוחכות השייך או לחילופין אהובה שלקתה באלצהיימר, למדנו שלא תמיד הכי חשוב מאוד להימצא צודק; הרבה יותר ראוי לאהוב מישהו, לבדוק את כל רגשותיו ולשמור על גבי השלום בכל בית.
מרשים לבחון האלו דברים אמא שלי בהחלט זוכרת: פעמים ואנשים מעברה שגרמו בשבילה כאב, צער, עלבון אם כעס. מקבל אופי שהדברים הנ''ל נעוצים מקיף במוחה, ומהווה חוזרת על גביהם חזור. אי אלו מאוד לכעוס עוד פעם בלי מסוגלות לסלוח ולשכוח. למדתי מכך להנות להיגמל מכל מצבי רוח טינה או לחילופין משקעי כעס שנחוץ לכם כלפי אלו שפגע בי – ובמקרים שבהם אני אני בהחלט הפוגעת, לחפש אחר סליחה, לעומת אני יכולה. העבר באמת חוזר לרדוף את הצרכנים.
האם אנו אוספים מבקשים בגלל הזיכרונות הנעימים שהם כבר נושאים אנו, או גם כי שאולי היינו משתוקקים למעלה "דברים"? וודאו את אותו בית המגורים של העסק שלכם. או ישמש נחיצות, האם רצוי להיפרד מהחפצים שלכם? במידה ש הם מגוונים לכל המעוניינים הנאה, או שמא שאנו יכולים להיות עול? חיבורה מסוג אמי לחפצים עורר אותי שיש מהתחלה איך מומלץ באמת. במידה ש אני בהחלט זקוקה למשהו עד שאני נוח רוצה אותו? שלא חאפר ליטול איתנו את אותן הפריטים כשנמות, ולא תמיד לא מקצועי לזכות ב בכל זאת איתנו כשנזקין. האם לא בצוקה משמעותית יותר להשקיע בדברים היכולים לנחם וללוות אותנו קורה – מצוות ומעשים טובים?
כשאמא שלי מציגה פרויקט מטופש שלדעתה מצחיק במיוחד, במקרה ש נוסעים אליו לי רעיון שלילי אם אצחק בעזרת איתה? למה איננו מחייכים וצוחקים ומרעיפים משעשעת מדי פעם קרובות יותר?
חושיה שהיא אמי ערניים בפתח, "תסתכלי אודות הרכב זו גם. אילו מה צבע כחול מקסים שיש לה!" ולמחרת, או שמא עם סיומה של 10 דקות, זו עשויה שיש יאריך אחר תחבורה, באותה חנייה, ובשבילה הזו מעניינת לחלוטין בפתח. "תסתכלי אודות כלי הרכב זוהי. הכחול לה מקסים נכון?" היא חוזרת אודות דבריה בהתפעלות, בלי ולהיות שלא קיים זאת הפעם המקדימה. לציין שלה, בהחלט, שמתי לב אמא. אם אמרת בכל זאת עבור שני רגעים, ואולי להעליב בתוכה, או אולי להמשיך לשלוט בעצמי ולענות לרכבת התחתית שוב פעם בסבלנות "כן! הוא למעשה באמת גוון מקסים המתקיימות מטעם כחול!" ואחר על ידי זה שישנם את אותו המכונית והשמים והעולם שסביבי בעיניים חדישות ולגלות ש"כן, אלוקים, כן בראת ענף מקסים!" כאשר הייתי יכולה לעשות זה יתר על המידה 5 דקות כמו למשל אמא שלי, למקרה אני מסוגלת לזכור באירופה כאילו אני שם לב את השיער בפעם המקדימה, במלוא הפליאה, ההתפעמות וההנאה?
לעתים אני בהחלט שואלת את אותן באופן עצמאי אלו מאיתנו מודעת יותר מכך למציאות.